אפרים חירם, ספר אוטוביוגרפי חדש
סיפורו של אפרים חירם המוכר לכל כפיחוטקה,
מגלם את גורלם של יהודי אירופה, שואה אכזרית ותקומה מפוארת.
זהו סיפור דרמטי מאין כמותו, של ילד שהוברח מגטו ורשה רגע לפני
שהחלו הגירושים למחנות ההשמדה.
שנתיים וחצי עבד במשק של משפחה פולנית בזהות בדויה שלא נתגלתה.
עלה לארץ ב-1946 בגיל 12, התנדב לצנחנים. ב-1956, כעבור עשר שנים
בלבד, צנח במיתלה כמפקד מחלקת צנחנים. הצרפתים הצניחו לגדוד שתי מרגמות 120
מילימטר, פיחוטקה תפעל אותן בהצלחה רבה שהצילה חיי לוחמים.
עמד להשתחרר וללכת ללימודים באוניברסיטה, אך שוכנע בפגישה מקרית עם
אריק שרון להישאר בצבא. העיתונאי המוכשר, ישראל הראל, כתב על כך בעיתון הארץ במאמר
שכותרתו הייתה ״אשרי הלהבה״.
פיחוטקה הקים גדוד צנחנים מצטיין, 202. גידל בגדוד דורות של מפקדים
צעירים ששירתו יחד באותו פרק זמן של שנתיים ראשונות בגדוד. לימים צמחו מהם חמישה
אלופי משנה, ארבעה תתי אלופים, שני אלופים ושני רמטכ"לים.
הוא הקים את אוגדה 91 בצפון והיה ראשון מפקדיה.
חיסל את הפתחלנד, שלא קיים יותר כבר למעלה מחמישים שנה.
הוביל את לוחמיו במרבית שדות הקרב של הארץ שלנו.
אלפי חיילים ששירתו תחת פיקודו זוכרים אותו כמפקד נועז, מקורי,
שהסתער על אויב שהמטיר אש, יחד עם לוחמיו. הוא לא שלח אותם, חָלַק איתם את
הסיכונים גם כשהיה מפקד אוגדה.
אחרי שסיים את שירותו, נבחר לראש הרשות של רמת השרון. כיהן שתי
קדנציות, עשר שנים. ביצע פרויקטים שהיתה בהם פריצת דרך.
פיחוטקה היה נערץ על ידי לוחמיו כמו גם על ידי מרבית התושבים.
בראשית 1956 רצה מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אריאל
שרון, לשפר את הסיוע הארטילרי לגדוד וצירף אליו קציני תותחנים. אחד מהם היה אפרים
חירם, אז חייל בלונדיני כריזמטי וחייכן בן 22, שכונה בפי חבריו
"פיחוטקה" (שם משפחתו המקורי לפני שעברת אותו). רק עשור לפני כן עלה
חירם ארצה לאחר ששרד כילד את השואה בפולין, אך איבד בה את אביו ואחיו.
עם פרוץ מבצע קדש בחצי האי
סיני ובמעבר אל־חיטאן, ובמסגרת מינויו החדש, שימש חירם מפקד מחלקת המרגמות בפלוגה
של הגדוד. "אני זוכר שרפול (רפאל איתן - ד"פ), שהיה אז מפקד הגדוד, תדרך
אותנו בבסיס תל נוף", מספר חירם כעת ממרחק של 65 שנה. "כשהסתכלנו על מפת
סיני, אף אחד לא ידע מה צפוי לקרות, אבל כשהוא הצביע על מצבת פרקר ואמר: ‘מחר
אנחנו צונחים’, כולנו התרגשנו".
באותה צניחה חירם וחבריו
הוצנחו מ־16 מטוסי "דקוטה" - מה שהפך לצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל.
"את תפעול המחלקות חלקתי עם מיקי, סמל המחלקה", מספר חירם. "הוא
הטעין את הפצצות לקנה, אני עליתי בריצה לגבעה שמעל המרגמות ונתתי פקודת אש. מיקי
ירה, אני צפיתי את הנפילה, רצתי אל המרגמה והזזתי את הקנה לפי הזיכרון על מנת לתקן
טווח, והכל ידני, עד שהשגנו פגיעה במטרות המצרים. ".
אותה פעולה הרואית, שזכתה לכינוי "קרב
המיתלה", הפכה את חירם וחבריו לגיבורים, אך גם גררה ביקורת כלפי שרשרת הפיקוד
בנוגע לנחיצות המבצעית של המבצע. "זו הייתה ביקורת בלתי אחראית ובלתי
הוגנת", אומר חירם מצדו. "הלוחמים שלי נפגעו מהביקורת הזו. התפעול של
המרגמות בתנאים הקשים שהיו, והיחסים והתקשורת בין כל הצוות, מנעו הרבה מאוד נפגעים
מכוחותינו וצער מיותר".
אחרי מבצע קדש, החל חירם למלא בזה אחר זה תפקידי
מפתח בצבא: בשנת 1964 התמנה להקים את גדוד 202 של הצנחנים ולשמש מפקדו הראשון.
במסגרת תפקידו זה השתתף בפעולות תגמול נגד פת"ח בירדן ובשלל מבצעים, בהם מבצע
יהלום בקלקיליה ומבצע אלפא בדרום הר חברון. בסוף שנות ה־60 התמנה לסגנו של קצין
הצנחנים הראשי אהרן דוידי, ובשנות ה־70 שימש מפקד חטיבת חרמונים בגזרת חרמון, מפקד
חטיבה 655 שהוקמה בגזרת שארם א־שייח’ ומפקד עוצבת הגליל בגבול הצפון. בשנת 1981
השתחרר מצה"ל בדרגת תת־אלוף לאחר כ־30 שנות שירות.
מקור וקרדיט :
עיתון "מעריב" , דודי פטימר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה