הנערה היהודיה נסה גודין גדלה בשיאוליאי,
ליטא - עיירה שהתהדרה באוכלוסייה יהודית גדולה ותוססת תרבותית.
החיים של תושבי
שיאולאי היהודים השתנו באופן דרמטי כאשר גרמניה הנאצית כבשה את העיר ביוני 1941.
עד מהרה נאלצו נסה גודין , משפחתה ויהודים
נוספים לעבור לגטו.
... הס אס והגסטאפו הגיעו לכל בית יהודי על מנת להקצות לנו מקומות בגטו", נזכרת נסה. "כשהם הגיעו לדירה שלנו הדבר הראשון שהם עשו היה לאסוף את המשפחה שלי במטבח. שם קיבלה אחת מעוזרות הס"ס, נערה ליטאית צעירה כבת 17 שלמדה גרמנית בבית הספר, למלא תעודות שמקצות אנשים למקום בגטו. הנאצים אמרו לה למלא תעודות להורי ולאחיי אבל לא בשבילי".
נסה הייתה רק בת 13, גיל שלעתים קרובות סברו הנאצים שהם צעירים
מכדי להיות מתאימים לעבודות כפייה וברוב המקרים הוצאו מאוחר יותר להורג על ידי
הנאצים.
אמה של נסה התחננה ושיחדה את הנערה הליטאית להשאיר
תעודה לבתה הצעירה בזמן שהנאצים ערכו חיפוש בביתם.
"הנערה הליטאית לא אמרה כלום, אבל
ברגע שהגרמנים יצאו מהדירה שלנו, הורי ספרו את התעודות וגילו שיש שניים להורי,
שניים לאחים שלי, ואחד ריק נוסף שהורי יכלו למלא עבורי.
"בגלל ההחלטה של הנערה הליטאית הזו וטוב
לב שלה הצלחתי להיכנס לגטו. האנשים שלא היו להם את התעודה הזאת נרצחו על ידי
הנאצים ...".
באוגוסט 1941 נאלצו נסה ומשפחתה לעבור לגור
בגטו שיאולאי, אך התעודה הזו, החשיבה המהירה של אמה של נס, והבחירה של הנערה הליטאית היא שהצילו את חייה.
"כשדחפו אותנו לגטו, החיים היו
נוראים. היו רק רעב ופחד; האוכל שניתן היה כל כך מעט. היו סלקציות רבות שבהן אנשים
נלקחו כדי להיהרג. פועלים יהודים שעבדו עם ליטאים החלו להחליף את בגדיהם בלחם.
מכיוון שההורים שלי החביאו כמה חפצים יקרי ערך עם חבריהם, הם ניסו למסור הודעה למישהו
שיכול לעזור לנו. ההורים שלי גילו , איכשהו, שעוזרת הבית הליטאית שלנו ארזה את כל מה שנשאר
לנו בדירה ועברה לחווה שבה גר אחיה.
"האנשים היחידים שעזרו לנו היו קזיוקאס,
ג'וזס וזניה הליטאים. הם החליפו את דברי הערך שהשארנו להם באוכל ואיכשהו העבירו את
זה אלינו. לפעמים האחים שלי התגנבו לביתה של זניה והביאו אוכל לגטו. לפעמים זניה
פשוט זרקה לנו את זה מעבר לגדר. טוב לבם היא שעזרה לנו לשרוד את הגטו."
בשנת 1950, נסה ובעלה המנוח, ג'ק, גם הוא נער
ניצול שואה , הגיעו לארה"ב והתיישבו בוושינגטון הבירה. נסה היא אמא לבן ושתי
בנות, ושבעה נכדים ואחד עשר נינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה