ילדים
יהודים מצאו עצמם מבודדים ובודדים בתקופת
השואה
"אבא"
יקר כתב דוז'ו ר' ממקום מחבואו ליד טלוסטה , " אני ממש מופתע שאינך כותב לי דבר . האם אני צריך להוסיף
את הדאגה לך לאסון שלי ולהמתנה האיומה הזאת למוות? "
האב היה כנראה
בבוצ'אץ או בצ'ורטקוב.
הנער
היהודי דוז'ו גם טיפל באחותו הצעירה קלרה: " אנחנו סובלים סבל בלתי ייאמן .
אינני מסוגל להעלות על דעתי שום מוצא,
ולמעשה השלמתי עם המחשבה שאמות , הדבר
היחיד ששובר את ליבי זו המחשבה שאגרום לך קשיים".
"למרות
כל מאמציי לא הצלחתי למצוא מקום לקלרה. הילדה הזו היא מלאך. היא מתחננת אלי כל הזמן אליך . אבל מצפוני לא יתיר לי
להשאיר אותה לבדה בשעת צרה" .
הילדים
היהודים הסתתרו בכפר פולני.
"
אתמול הייתה בהלה גדולה. אנשי מיליציה רבים הגיעו לכפר טלוטה . היינו בטוחים שתהייה
אקצייה . העברנו את הלילה בשדה וכמעט
קפאנו למוות.. אני חולה . העצמות כואבות לי נורא
אבל זה שום דבר. אני לא יכול להישאר בכפר הפולני בלילה
כי הפולנים עצמם פוחדים .. הלוואי שאוכל להיפגש איתך שוב " .
אבל
, ככל הנראה, הילדים מעולם לא פגשו עוד את אביהם. כשמצבם נעשה נואש יותר ויותר, סיפר דוז'ו , " קלרה ביקשה מאלוהים
שישים סוף לסבלנו" גם הוא איבד
תקווה. " אני מתחנן אליך שוב"
כתבה הנער לאביו, " הצל אותנו" .
הילדים
היהודים ברחו לכפרים מרוחקים עוד יותר,
והמצב המשיך להידרדר. " כאן זה ממש
גיהינום עלי אדמות, לכלוך , רעב ועוני שלא יתוארו. אין מקום לישון, אין מה
לאכול" . שנינו מתפללים למות" . "נוסף על כל הצרות האלה , האיש
שמגן עלינו כאן" , האיכר שהסתיר אותם, " דורש כסף כדי להחזיק אותנו " ...
אילו רק מצאתי כאן מקום בשביל קלרה .
בבקשה , הצל אותי , אחרת אמות " .
הילדים
ד'וזו וקלרה נהרגו ימים אחדים לפני כניסת הצבא האדום. הם היו רק שניים מתוך אלפי
הילדים היהודיים שניצודו כמו חיות ,
הופרדו מהוריהם ונאחזו נואשות זה בזה.
ברשותו
של הנער היהודי דוז'ו היה מכתב מחברתו
גיזה האוזנר מצ'ורטקוב : " אני לבד כאן , בלי אימא ,
בלי כסף וחפצים. עזור לי אם אתה יכול .. אנחנו מחכים לסוף בכל רגע ... אתה תקוותי האחרונה. עשה משהו בשבילי אם אתה רק יכול" .
מקור
וקרדיט :
עומר
ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם
עובד,2020, עמודים 218- 219
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה