זמן
קצר אחרי שהגיע ד"ר אמיל סקמנה לאוניברסיטת הארוורד כשקיבל מילגת
פוסט-דוקטורט ב1968 הוא קיבל מכתב שהודיע לו כי הוא נולד למעשה כיהודי בבוצאץ , וממנה לקח אותו איש בשם רודלף שטייגר לפראג כשהיה תינוק עם " כמה נכסים חומריים , כגון כסף, זהב,
ומתנות ."
את
המכתב כתבה אשתו השנייה של שטייגר, שזה עתה התאלמנה , ללא ספק בתקווה לקבל את חלקה
בירושת התינוק.
אחרי
שאישר אמיל את אמיתות הסיפור עם הוריו
המאמצים , הוא גילה שנולד ב1941 כבנם היהודי היחיד של בניו וגיזלה קליינר . אביו ,
רואה חשבון, למד בגימנסיה של בוצ'אץ , ואימו הייתה רוקחת.
בזמן
הצלתו כפעוט בתחילת 1943 הסתתרו אמיל והוריו במרתף של איכר אוקראיני ליד בוצ'אץ.
בחששו
שמא יסגירו אותם , כתב אביו , בניו, לאחותו פרדריקה, שלמדה רפואה בפראג לפני המלחמה
וחייתה שם עם בעלה ריכרד סקמנה. במכתב הוא ביקש ממנה " לעשות משהו כדי להציל
את התינוק" . היא פנתה , אפוא, לשטייגר , גרמני אתני ש"מילא תפקיד כלשהו בס.ס., וביקשה ממנו להביא את אמיל
התינוק לפראג תמורת תשלום שמשפחת קליינר
ישלמו לו .
אחרי
שני ניסיונות כושלים הצליח שטייגר הגרמני
להוציא את הפעוט היהודי מן המרתף ולקחת אותו ברכבת לפראג בתרמילו. אמיל למד
לשמור על שקט: שנים לאחר מכן נזכר כי אביו נהג לסתום את פיו בפלסטר כדי להרגיל
אותו לנשום דרך האף.
אמיל
, שמשפחת סקמנה בפראג גידלו כאילו היה בנם הביילוגי , ציין כל שנות ילדותו כי
שטייגר הגרמני האתני " הגיע כשמשהו קרה לי" אבל " מעולם לא הציגו
אותו לפניי" .
לא
היה לאמיל כל מושג על מוצאו היהודי : " אפילו רדפתי אחרי ילדים
יהודים ברחוב וצעקתי לעברם " יהודי מלוכלך" כמו שעשו כל חבריי לכיתה אחרי המלחמה" .
מאוחר
יותר הוא גילה כי אימו "הולכת בימים הנוראים לבית הכנסת בפראג" , אם
כי בבית גידלו אותנו כנוצרים" .
אפילו
אחרי שנודע לו שאימו המאמצת יהודייה , הוא
היה משוכנע כי אביו המאמץ "היהנוצרי ש"עזר לאימי לשרוד" , וציין
"תמיד זה היה בעיניי מעשה הרואי" . רק לקראת סוף חייו של בעלה סיפרה פרדריקה
לאמיל כי גם האב המאמץ הוא יהודי .
אמיל
האמין כי אף ששטייגר " עשה זאת
בהתחלה בשביל הכסף" , הצלת תינוק הייתה " חוויה רגשית ורוחנית" כה
עזה עד כי שהיה חשוב לו" לוודא שהילד " גדל ומגיע להישגים."
המעשה הזה גם הועיל שטייגר , בסופו של דבר, בעוד אופן : אחרי המלחמה , ציין אמיל , הצ'כים
מן הסתם היו הורגים את משתף הפעולה לשעבר
אלמלא " תצהיר של הורי" , אשר העיד עליו שהציל תינוק יהודי, מבחינה זו
שטייגר ( צ'כי ממוצא גרמני ) זכה בחייו,
ביסודו של דבר, בזכות המעשה ההרואי הלא
ייאמן הזה" .
אכן
, הוא גם קיבל את כל הכסף שהגיע עם
התינוק, למעט קופסת סיגריות מזהב, שהוריו של אמיל " ביקשו במפורש שאקבל לזכרם" . למרבה
האירוניה, שמועות על הרכוש שהתלווה לתינוק הן שהובילו את אמיל לגלות את זהותו
האמיתית .
הוא
גם גילה שחששות הוריו היו מוצדקים : הם נרצחו
בידי האיכר האוקראיני שהסתיר אותם ורצה לשים את ידו על יתרת כספם ועל מעיל הפרווה היחיד שהיה ברשותם.
מקור
וקרדיט :
עומר
ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם
עובד,2020, עמודים 221 – 222
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה