ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 19 בדצמבר 2021

מה גילה הפרופסור לרפואה אמיל סקמנה על ילדותו ?

 




 עוד תינוק  יהודי שניצל היה אמיל סקמנה , לימים פרופסור מכובד לרפואה באוניברסיטת מקגיל בקנדה, שהעביר את 27 השנים הראשונות לחייו במחשבה שהוא בן למשפחה נוצרית מפראג.

 

זמן קצר אחרי שהגיע ד"ר אמיל סקמנה לאוניברסיטת הארוורד כשקיבל מילגת פוסט-דוקטורט ב1968 הוא קיבל מכתב שהודיע לו כי הוא נולד למעשה  כיהודי בבוצאץ , וממנה לקח אותו  איש בשם רודלף שטייגר לפראג כשהיה תינוק  עם " כמה נכסים חומריים , כגון כסף, זהב, ומתנות ."

 

את המכתב כתבה אשתו השנייה של שטייגר, שזה עתה התאלמנה , ללא ספק בתקווה לקבל את חלקה בירושת התינוק.

 

אחרי שאישר אמיל את אמיתות  הסיפור עם הוריו המאמצים , הוא גילה שנולד ב1941 כבנם היהודי היחיד של בניו וגיזלה קליינר . אביו , רואה חשבון, למד בגימנסיה של בוצ'אץ , ואימו הייתה רוקחת.

 

בזמן הצלתו כפעוט בתחילת 1943 הסתתרו אמיל והוריו במרתף של איכר אוקראיני ליד בוצ'אץ.

 

בחששו שמא יסגירו אותם , כתב אביו , בניו,   לאחותו פרדריקה, שלמדה רפואה בפראג לפני המלחמה וחייתה שם עם בעלה ריכרד סקמנה. במכתב הוא ביקש ממנה " לעשות משהו כדי להציל את התינוק" . היא פנתה  , אפוא,  לשטייגר , גרמני אתני ש"מילא  תפקיד כלשהו בס.ס., וביקשה ממנו להביא את אמיל התינוק  לפראג תמורת תשלום שמשפחת קליינר ישלמו לו .

 

אחרי שני ניסיונות כושלים הצליח שטייגר הגרמני  להוציא את הפעוט היהודי מן המרתף ולקחת אותו ברכבת לפראג בתרמילו. אמיל למד לשמור על שקט: שנים לאחר מכן נזכר כי אביו נהג לסתום את פיו בפלסטר כדי להרגיל אותו לנשום דרך האף.

 

אמיל , שמשפחת סקמנה בפראג גידלו כאילו היה בנם הביילוגי , ציין כל שנות ילדותו כי שטייגר הגרמני האתני " הגיע כשמשהו קרה לי" אבל " מעולם לא הציגו אותו לפניי" .

 

לא היה לאמיל כל מושג על מוצאו היהודי : " אפילו רדפתי  אחרי ילדים  יהודים ברחוב וצעקתי לעברם " יהודי מלוכלך"  כמו שעשו כל חבריי לכיתה  אחרי המלחמה" .

 

מאוחר יותר הוא גילה כי אימו "הולכת בימים הנוראים לבית הכנסת בפראג" , אם כי  בבית גידלו אותנו כנוצרים" . 

 

אפילו אחרי שנודע לו שאימו המאמצת  יהודייה , הוא היה משוכנע כי אביו המאמץ "היהנוצרי ש"עזר לאימי לשרוד" , וציין "תמיד  זה היה בעיניי  מעשה הרואי"  . רק לקראת סוף חייו של בעלה סיפרה פרדריקה לאמיל כי גם האב המאמץ הוא יהודי .

 

אמיל האמין כי אף ששטייגר  " עשה זאת בהתחלה בשביל הכסף" , הצלת תינוק הייתה " חוויה רגשית ורוחנית" כה עזה עד כי שהיה  חשוב לו"  לוודא שהילד " גדל ומגיע להישגים." המעשה הזה גם הועיל שטייגר , בסופו של דבר,  בעוד אופן : אחרי המלחמה , ציין אמיל , הצ'כים מן הסתם היו הורגים את  משתף הפעולה לשעבר אלמלא " תצהיר של הורי" , אשר העיד עליו שהציל תינוק יהודי, מבחינה זו שטייגר ( צ'כי ממוצא גרמני )  זכה בחייו, ביסודו של דבר,  בזכות המעשה ההרואי הלא ייאמן הזה" .

 

אכן , הוא גם קיבל את  כל הכסף שהגיע עם התינוק, למעט קופסת סיגריות מזהב, שהוריו של אמיל  " ביקשו במפורש שאקבל לזכרם" . למרבה האירוניה, שמועות על הרכוש שהתלווה לתינוק הן שהובילו את אמיל לגלות את זהותו האמיתית .

 

הוא גם גילה שחששות הוריו היו  מוצדקים :  הם נרצחו  בידי האיכר האוקראיני שהסתיר אותם ורצה לשים את ידו על יתרת  כספם ועל מעיל הפרווה היחיד שהיה ברשותם.

 

מקור וקרדיט :

עומר ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם עובד,2020, עמודים 221 – 222

 

 

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שירה תורן על אמה לנה קיכלר ז"ל

  שירה תורן, בתם של לנה קיכלר ומרדכי זילברמן זכרם לברכה, היא אמנית המתגוררת בניו־יורק. יש לה שני ילדים, נטלי ואדם. "אמא הספיקה להכיר ...