אן
הרצוג חוותה על בשרה את בגידת השכנים האוקראינים בהיותה בת שמונה בסוף 1942 , כאשר ספר גוי
מבוצ'אץ , ששמע קולות חפירה מתחת למספרה שלו , הלשין לגרמנים על הבונקר שהיא
והוריה ויהודים רבים אחרים הסתתרו בו בזמן האקציה. " כתשעים אחוזים מבני
משפחתי נלקחו מאותו בונקר ונורו", היא העידה .
היא עדיין זכרה את הצעקות והיריות ואת הזרמת הגז הרעיל על ידי הגרמנים לתוך הבונקר, כשהיא והוריה ברחו
לתוך חדר מלא אנשים אשר " נורו למוות במיטותיהם" , ושם " הסתתרו מתחת לאותן
המיטות , שם נטף מהן דם " .
לאחר
שמצאו מקלט בסופו של דבר אצל איכרים אוקראינים באחד הכפרים, אן זכרה כי ימים אחדים
לפני השחרור איכרים שהחביאו משפחה יהודית אחרת
בקרבת מקום " הוציאו אותם אל
השלג הלבן של של החורף בקור העז באזור
נידח של הכפר וירו בהם. "
אן
והוריה היו קרובים כל כך למקום עד " שיכולנו לשמוע" את היריות . האיכרים
הכירו את היהודי שהרגו כי הייתה לו שם חנות , והוא מכר בה , לחם וכל מיני
דברים" אחרים.
מתוך
חשש מההשלכות של מעשה הרצח הזה, האיכרים שהסתירו את משפחתה של אן פשוט " זרקו אותנו החוצה , והיינו ככה בשלג ..
הלכנו ובדרך ראינו בית קטן , ופשוט לא
הייתה לנו ברירה ונכנסנו פנימה , ושם בחווה היה איכר כל כך עני , לא היה לו
לום , לא היו לו פרות , הייתה לו רק אורווה ריקה , אז הוא הרשה לנו להישאר באורווה
עד ששחררו אותנו חיילי הצבא האדום"
מקור
וקרדיט :
עומר
ברטוב , אנטומיה של רצח עם, חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ ,הוצאת עם
עובד,2020, עמודים 230-231.
שימוש הוגן לפי
סעיף 27א, חוק זכויות היוצרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה