ד"ר מרים בריסק נפטרה ב-28 במאי בגיל 87. יהי זכרה
ברוך.
מרים הייתה ילדה ניצולת השואה ובזמן המלחמה
התגוררה בין הפרטיזנים ביער ליפיצ'ני עם הוריה. למרות שהייתה ילדה בת 8 , היא למדה
לעזור לפרטיזנים, לקחה על עצמה תפקידים כולל ניקוי נשק.
חלק ג' : לאחר המלחמה
לאחר השחרור שלחו אותם הסובייטים לכפר
שצ'וצ'ין הסמוך. אביה זכה במסדר לנין, אחת המדליות הגבוהות ביותר שהוענקו בברית
המועצות. עם זאת, הם לא רצו לחיות תחת
הקומוניזם, וגם לא לסבול יותר מהאנטישמיות
המשתוללת באירופה שלאחר המלחמה. להוריה של מרים היו לכל אחד אחים שחיו באמריקה
והחליטו לנסות ולהתאחד איתם.
מרים והוריה נסעו דרך פולין, צ'כוסלובקיה,
הונגריה ורומניה לפני שהגיעו למחנה עקורים באוסטריה הכבושה בחסות בעלות הברית. לאחר מכן הם הועברו לאיטליה
על ידי חיילים יהודים שהיו חלק מה"בריחה", מבצע חשאי שסייע
ליהודים להימלט מאירופה שלאחר המלחמה לישראל. בזמן שמרים השתוקקה לעלות לישראל,
הוריה החליטו שאמריקה תהיה הכי טובה כי יש להם שם משפחה. בחסות דודיה, מרים והוריה
עזבו את נאפולי, איטליה, והפליגו לברוקלין בפברואר 1947.
מרים הופתעה מהנאיביות של האמריקאים כלפי
המלחמה והתרעמה על דבריהם שביטלו את חוויות המלחמה שלה בגלל שהיא ילדה. היא התמודדה
בבית הספר האמריקאי , ניסתה להדביק את הפער של כל השנים שאבדה, ויחסיה כנערה מתבגרת עם
הוריה היו מתוחים. מרים הרגישה לבד ונטושה בכאבה, נטולת אהבה ותמיכה.
למרים והנרי שתי בנות, ג'ודי והווי, חמישה
נכדים ושני נינים, כשבדרך נין נוסף. מרים זיכתה ב-M.S. במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת מישיגן, ודוקטורט. במדעי הביולוגיה
והביו-רפואה מאוניברסיטת קולומביה. היא פרופסור אמריטוס, הייתה מנהלת מעבדת המחקר
לדרמטולוגיה באוניברסיטת טקסס, ופרסמה שמונים וחמישה מאמרים מדעיים שנבדקו על ידי
עמיתים.
לאחר שחזרה למזרח אירופה ב-2002, החליטה
מרים לכתוב את ספר זיכרונותיה "בין צל העצים", ולתעל את הסבל והכאב שלה
לאמנות. היא הרגישה מחוייבת לבלות את שארית חייה בהנצחת זיכרון השואה באמצעות
כתיבה, אמנות, מוזיקה ושירה.
מרים נפטרה ב-28 במאי בגיל 87. יהי זכרה
ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה