מרים נפטרה ב-28 במאי בגיל 87. יהי זכרה
ברוך.
מרים הייתה ילדה ניצולת השואה ובזמן המלחמה
התגוררה בין הפרטיזנים ביער ליפיצ'ני עם הוריה. למרות שהייתה ילדה בת 8 , היא למדה
לעזור לפרטיזנים, לקחה על עצמה תפקידים כולל ניקוי נשק.
מרים הייתה אקדמאית, מדענית, סופרת, אמנית,
ואם, סבתא וסבתא רבא אהובה, שהקדישה שנים רבות מחייה תוך שימוש בכישרון הספרות
והאמנות שלה להנצחת השואה.
סיפור חייה
בקיץ 1941 הפרה גרמניה את הסכם אי התוקפנות
מולוטוב-ריבנטרופ ופלשה לברית המועצות. שוב שמעה מרים את שאגת המטוסים הנמוכים,
הפעם מעל העיר לידה. הם פלשו בשעת בוקר
מוקדמת; אביה ודודיה כבר יצאו לעבודה. בעוד להבות אפפו את העיר, מרים, אמה ודודה ברחו
לפאתי העיר. לאחר שכבו השריפות, חזרו השלישייה לביתם שבדרך נס עדיין עומד על תילו.
מרים שמחה מאוד להתאחד עם אביה ודודיה.
הגרמנים הפציצו שוב את לידה, הפעם בעוצמה
גדולה יותר כאשר אחיזתם התהדקה ברחבי
העיר. ביום שישי, 27 ביוני 1941, נכנסו כוחות קרקע גרמנים לעיר. למחרת נשלחו כוחות
הסער של הגסטפו SS ו-SD להרוג את יהודי לידה. היהודים נצטוו לענוד טלאי צהוב על בגדיהם, וגזירות אנטי-יהודיות נאכפו. אנשי
מקצוע יהודים נצטוו להתייצב ולהזדהות. קבוצה זו כללה את אביה הרופא של מרים, הוא ניצל ממוות. הוא היה מנתח
ולכן "שימושי" לנאצים, שכן יכול היה לנתח חיילים נאצים פצועים.
גטו לידה הוקם בנובמבר-דצמבר 1941. אלפי
יהודים נאלצו להיכנס לחלק רעוע של לידה והצטופפו בבתים קטנים. גברים ונשים יהודים
נצטוו לעבוד בעבודות כפייה, והיודנראט (מועצת יהודים) וכוח משטרה יהודי הופעלו כדי
לאכוף את פקודות הנאצים תחת איום מוות.
חיי הגטו היו מוות איטי שכן פחד, מחלות ותת תזונה פקדו את קיומה
היומיומי של מרים. הגטו הוקף ב-7 במאי
1942. למחרת טבחו הנאצים ביהודים באקציה הגדולה הראשונה. האס אס ומשתפי הפעולה
המקומיים הקיפו את הגטו ותקפו את היהודים בצינורות מתכת ובקתות רובים. הילדה מרים נצמדה להוריה כשהם נאלצו לצאת
לרחובות עם שחר. אימה, בהלה ופחד אחזו את הילדה מרים כאשר אמה ניסתה לעזור לאישה לכסות את
תינוקה אך נפגעה מאחור ונאלצה לחזור.
הם נצטוו להתאסף ולצעוד לפאתי לידה. הם
יכלו לשמוע ירי מקלעים מרחוק כשהם הגיעו לצומת. השוטרים והאס-אס בדקו ניירות והצביעו
באחד משני כיוונים: דודה עלא והדוד טאדק נשלחו שמאלה, ואילו מרים והוריה נשלחו
ימינה - למוות.
חיילים נאצים הכו אותם כדי
לגרום להם לרוץ מהר יותר. בעודם רצים, קול הירי התגבר והתקרב. בתוך הרעש והכאוס, החיילים
הנאצים צעקו עליהם. אחד צעק שוב ושוב,
"דוקטור, חזור!" אביה ענד סרט צלב אדום, וכישוריו הרפאיים כמנתח היו
חיוניים לנאצים. החייל גרמני עצר פיזית את
משפחתה של מרים והורה לשלושתם להיכנס למקצה השמאלי. בשוליים המצומצמים ביותר, הם
שרדו. היהודים במקצה השמאלי נצטוו לשתוק, לשכב על האדמה ולספור. לאחר מכן, הם
נאלצו להשתחוות בפני הגרמנים בהערכה על כך שנחסך מהם המוות המיידי .
בשעת בין ערביים הובילו אותם בחזרה לגטו.
עד מהרה נפוצו שמועות שילדי הגטו יירצחו בזמן שהוריהם עבדו בעבודות כפייה. הוריה
של מרים שלחו אותה לחיות עם אישה קתולית שאביה של מרים הציל בזמנו כרופא את חייה של בתה. אולם כאשר התברר כי
הריגת ילדי הגטו הייתה בגדר שמועה, חזרה הילדה מרים לגטו והתאחדה עם משפחתה. זמן קצר לאחר
מכן החליטו דודה עלא והדוד טאדק לברוח מגטו לידה ולחזור לוורשה להיות עם הוריהם.
מרים לא ראתה אותם שוב.
לאחר החיסול החלו צעירים יהודים בגטו
להתכונן להילחם בחזרה. מרכז פעילותם התקיים בעליית הגג של רחוב חולודנה 15, שם
אספו רובים, רימונים ותחמושת שהוברחה מחוץ לגטו. עם זאת, יהודים רבים היו נגד
רעיון ההתנגדות המזוינת, משוכנעים שעבודה במפעלים נאציים תציל את חייהם. המתנגדים
היהודים החמושים עזבו את הגטו והצטרפו לפרטיזנים ביערות.
מקור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה