ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום חמישי, 10 בנובמבר 2022

" שיקל" , הרס"ר המיתולוגי של ביה"ס לטיסה היה ילד בשואה

 


נפטר רנ"ג (במיל')  שי יניב ז"ל, הידוע כ"שיקל" האגדי, רס"ר בית הספר לטיסה

"הגעתי מרומניה כילד קטן, כניצול שואה, עם אמא שלי וללא אבי שנרצח בשואה", הוא מספר, "לצבא התגייסתי בשנת 1951. ממש אחרי קום המדינה. הייתי אז רק בן 17, אבל בזמני גייסו קודם וגם רק לשנתיים ולא שלוש שנים כמו היום. לחיל האוויר הגעתי במקרה. לפני שהגעתי לחיל האוויר, הייתי שנתיים בגולני. אחרי זה עברתי קורס סמלים והייתי רב סמל של קורס הטיס. אחר כך מינו אותי לרס"ר הראשון של בית הספר לטיסה, למרות שאני לא טייס ואין לי רישיון טיס.

מקור 1

 

שיקל עלה לארץ מרומניה בגיל 13 עם אימו לאחר ששרד את השואה, ראה את אביו נרצח על ידי הנאצים אל מול עיניו ואת כל חבריו מפנים לו עורף בשל היותו יהודי. אמו נפטרה בארץ והוא הפך לחייל בודד בגולני, ואז חיל-האוויר פנו בחיפושים אחר איש חי"ר לביס"ט. הוא נבחר והפך לרב סמל של שלב המכין בקורס-הטיס. יום אחד חזר מתרגיל עם החניכים, וקיבל הודעה: "מפקד הביס"ט רוצה אותך". "אבל אני מלוכלך, עליי להחליף בגדים" הוא התעקש. "אתה לא מחליף כלום", אמרו לו, והוא התייצב בפני מפקד הביס"ט. "מעכשיו אתה רס"ר בית הספר", הודיע לו אל"ם ישעיהו (שייע) גזית, מפקד הביס"ט דאז. "אתה לא חושב שאני צעיר מדי?", תהה רנ"ג (במיל') שיקל. "גם אני צעיר מדי בשביל להיות מפקד הביס"ט, נהיה בזה ביחד", השיב גזית.

 יום לאחר מכן, הם נפגשו ב5 בבוקר, "'איזה קפה אתה שותה?' שייע שאל והכין לי קפה שחור. 'אתה ואני נקים מסורת בביס"ט, נכתוב נהלים ונעשה הכל יחד'. נפגשנו עם פרחי הטיס, חניך מתח את כולם להקשב לקבלת מפקד הביס"ט, ואני עמדתי מאחור. שייע אמר, 'רגע, איפה הרס"ר?', ובאותו רגע כולם הסתכלו עליי ומחאו כפיים מכאן ועד מחרתיים. מיד לאחר מכן תפסתי את הקורס הבוגר ואמרתי שעלינו להקים מפקדה". כך נולדה מפקדת החניכים הידועה של הביס"ט, שבתחילת דרכה שפטה חניכים על עבירות משמעת וקבעה את החופשים של הקורסים השונים. "במהלך כל הקורס ליוויתי אותם והם היו מצדיעים לי בכל פעם שראו אותי. במסדר כנפיים, אחרי שהם קיבלו את הדרגות והכנפיים, הייתי מחכה להם בחוץ ומצדיע להם", רנ"ג (במיל') שיקל נזכר.

סבא שיקל
חלק מתפקיד הרס"ר הוא לראות את פרחי הטיס מזוויות שבהן המדריכים לא בהכרח יודעים עליהן. "יום אחד הגיע אליי חניך ואמר לי, 'מחר ידיחו אותי'. 'למה ידיחו אותך?', שאלתי. 'שמע, המדריך שלי צועק עליי באוויר ואני מתבלבל ומאבד עשתונות'. 'עלית לשיחה עם מפקד הקורס? מישהו דיבר איתך?', 'לא', הוא ענה. אמרתי: 'אני אדאג לזה'. למחרת הגיעה ועדת ההדחה ודו"ח המדריך המליץ על הדחה. ואז אני הרמתי יד, ואמרתי למפקד הקורס, 'זו התקופה הראשונה של המדריך, נכון?', 'נכון' הוא ענה. 'אתה ידעת שהמדריך צועק על החניך?'. 'לא', השיב. אמרתי: 'סלח לי, ככה לא מתנהגים'. המדריך הראשי החליט שלמחרת הוא טס עם החניך. לאחר הטיסה אמר המדריך הראשי לחניך: 'הצלחת'. החניך סיים קורס-טיס כטייס קרב והגיע לדרגת אלוף-משנה. זה דבר שרס"ר יכול לעשות אם החניכים נותנים בו אמון. לא כל אחד יבוא ויספר לי שמחר מדיחים אותו. הרבה יחזיקו את זה בבטן ויאכלו את עצמם".

מקור 2

לכתבה המלאה




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הילדה היהודיה הקטנה בדיר החזירים

  נולדתי ב- Lens , עיירה בצפון צרפת, בשנת 1935. היינו צרפתים: הורי, שבאו מפולין, קיבלו את האזרחות הצרפתית עוד לפני הולדתם של הילדים. הסיפו...