חביבה דמבינסקה ( בת 6 עם פרוץ
המלחמה)
חביבה עוברת עם משפחתה לגטו וארשה וסובלת מרעב , אבל הוריה
דואגים לחינוכה. היא מספרת בעדותה משנת 1946 כי בכמה וכמה בתים בגטו ורשה אורגנו
פינות למידה בבתים. לפינת הלמידה שהתחלפה בין בתים בגטו הגיעו ילדים שלמדו קרוא
וכתוב.
היא הצטרפה לאחד מהבתים בהם פעלה פינת למידה . "
המחנכת שלנו היתה צעירה בת שבעה-עשרה ושמה סוקולובסקה . היא שוחחה אתנו על ארץ
ישראל . סיפרה לנו הרבה על קורות ישראל. לידנו היו כמה מטבחים בשביל ילדי עניים
שלמדו בפינות הלמידה. היו גם כמה בתי תמחווי לילדים שהגיעו כפליטים מהעיירות
הקטנות. אמא שלי עבדה בתמחוי כזה".
"אבא החל לעבוד על בניית מסתור בתוך מרתף , אך עקב
הלשנה הגרמנים הגיעו והרגו את אבא. נשארנו לבד בגטו . ואז הגיע יום המרד . אמא לא
רצתה לללכת לצד הארי . לא היה לה למי לבוא שם. אבל אותי לקח פולני לבית אשה נוצריה
. התגנבנו מהגטו בסתר והגענו בדרך לא דרך לבית האשה הפולניה. לא הכירה אותי כלל ,
אך היתה אמיצה והסתירה אותנו .
בימי המרד הפולני גורשנו כולנו מחוץ לעיר . אחרי
המלחמה מצאתי דודה אחת שהעבירה אותי לקיבוץ הילדים של השומר הצעיר. "
מקור :
בנימין טננבוים , אחד מעיר ושניים ממשפחה , ספריית
הפועלים , 1947
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה