עוד לפני שהובלו יהודי סלוניקי למחנות
ההשמדה הובילו הנאצים כמה מאות ילדים יהודים למחנות הריכוז וההשמדה .
35,000
מיהודי סלוניקי היו עניים, ואת הכנסתם הדלה השלימו הארגונים היהודים השונים
.
בראשית ינואר 1943 שלוש מאות היתומים של
בית היתומים "אלטיני" שנוסד ב1910, ו40 היתומות של בית היתומות "אבואב" שלמדו גזירה ותפירה כדי
לרכוש מקצוע ולהשתכר נזרקו לרחוב .
המוסדות נסגרו בעקבות סגירת משרדי הארגונים היהודים בסלוניקי.
הילדים , הקורבנות התמימים ביותר, איבדו
את חזותם המלאכית. העוני שיקע את פניהם. הם כבר לא שיחקו, לא צחקו , ורק ביקשו
פיסת לחם או חיטטו נואשות באשפה בתקווה לגלות דבר מה ראוי לאכילה.
הגרמנים היו רודפים אחריהם בגטו סלוניקי
ומצליפים ברגליהם הגרומות והקטנות.
מרבית היתומים הועלו ע"י הגרמנים למשאיות והובלו ליעד בלתי ידוע. רק
מעטים ניצלו . הפקודה ניתנה ע"י
המפקד הגרמני של סלוניקי ויוון הכבושה ד"ר מקס מרטן .
מקורות וקרדיט :
נינה נחמיה, קליפות של כאב : משפחה
יהודית ביוון הכבושה, יד ושם , 1996
מיכאל מולכו ויוסף נחמה, שואת יהודי יוון,
הוצאת יד ושם, 1965
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה