סיכום מאנגלית : צפרית גרינברג, צוות התיעוד במיזם "ילדים
בשואה"
בצילום : הנערה
תמר לזרסון עם אחיה , חייל הצבא האדום בתום מלחמת העולם השנייה
כשפרצה המלחמה אמר אביה של תמרה בת ה-13 לה
ולאחיה שיתחילו לכתוב יומן, כי אלו הם זמנים היסטוריים.
משפחתה של תמרה הייתה משפחה מתבוללת שחיה בעיר
קובנה בליטא. תמרה הושפעה מאד מהתרבות הליטאית ומהדת הקתולית ואף חשבה להיטבל
לנצרות.
באוגוסט 1941 נצטוו 30,000 יהודי קובנה להצטופף
בגטו באזור הגרוע בעיר, שהכיל עד אז 7,000 תושבים. 2,000 אינטלקטואלים יהודים, שהיו כמעט תמיד
הראשונים להיפגע, חוסלו, וכ-4,000 גברים, נשים וצעירים נלקחו לעבודות כפייה.
הוריה של תמרה לא ניסו
לחפש מקלט אצל חבריהם הקתולים. אביה של תמרה, שהיה פסיכיאטר ידוע ומצליח בקובנה,
אמר שאינו יכול לסכן חיי אחרים כדי להינצל. הוריה לא שרדו.
תמרה עצמה ניצלה, סיימה
לימודים בכימיה ונישאה למיכאל אוסטרובסקי, חברה לספסל הלימודים. ב-1971 היא ובעלה
עלו לישראל וקבעו את מושבם בחיפה.
ביומן שכתבה בגטו היא מתארת
את החיים בגטו. במספר קטעים שכתבה מתגלה השינוי והגילוי הפנימי שחוותה. וכך היא
כותבת:
"14 לספטמבר,
1942. במקרה גויסתי לפלוגת עבודה יהודית. לתדהמתי השיחות בפלוגה נסבו על הברחת 'חבילות' לגטו, למרות הסכנה והחשש לעונש
חמור. הם הסתירו את מה שקנו בבגדיהם והבריחו אותם דרך השער או מעל לגדר הגטו, וגם
כאשר נערך עליהם חיפוש, הם הצליחו איכשהו לעבור. אנחנו עם יוצא דופן, בלתי ניתן
להשמדה. אף חוק ואף צו לא ישברו אותנו. אני מצהירה בזאת שלמרות הסבל הנורא שהעם
הזה עובר הוא לא ייהרס, כי זהו עם נצחי שיגבר בסופו של דבר על כל אויביו."
"4 באפריל, 1943.
...אינני מכירה את עצמי, מכיוון שכעת אני מתכוננת לחיים בארץ ישראל. היום הכנתי
כתבה ארוכה לעיתון שלנו וסיימתי במשפט: 'ארץ ישראל מחכה לנו!'"
"20 במאי, 1943.
אני גאה בעצמי. נראה שסטיתי מהדרך וטעיתי, ואילו כעת מצאתי מטרה בחיים. אני לא
אבודה יותר – אדם ללא מולדת ועם. לא! מצאתי מטרה: להיאבק, ללמוד, להקדיש עצמי
לרווחת בני עמי ומולדתי. אני גאה בכך. אינני עיוורת עוד – אלוהים והאמונה פקחו את
עיני...ליבי אומר לי שאני בדרך הנכונה. אני מאמינה שלא אהיה עיוורת עוד. הידד!
לחיי המולדת, תקוותנו ואמונתנו..."
מקור:
(יומנה של תמרה
לייזרסון, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1966, בתוך: Eisenberg, Azriel. The Lost Generation: Children in
the Holocaust, The Pilgrim Press, N.Y.,1982)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה