מנחם הברמן נולד ב-1927 בעיר
אורלובה שבצ'כוסלובקיה וגדל בעיר מונקץ', השני מבין שמונה ילדיהם של יהודה-לייב
ורחל הברמן. ההורים היו בעלי מחלבה חסידים, ובילדותו סייע מנחם בעבודות המחלבה
ובשילוח תוצרתה ללקוחות.
בשלהי 1938 גויס האב יהודה-לייב
לצבא הצ'כוסלובקי ומנחם נאלץ להפסיק את לימודיו ולהחליפו במחלבה. בעקבות ועידת
מינכן סופחה מונקץ' וסביבתה להונגריה. באביב 1940 גויס האב לשירות העבודה של צבא
הונגריה ונשלח לחזית המזרחית. ערב בר המצווה של מנחם ביצעו חיילים הונגרים פוגרום
סמוך לבית הכנסת ורצחו שלושה מהמתפללים. "זאת הייתה חגיגת בר מצווה באווירה
של תשעה באב", אומר מנחם.
באביב 1944 הקימו הגרמנים
גטו במונקץ'. 21 בני המשפחה נדחסו בדירה בת שני חדרים, בתנאי מחסור ורעב. מנחם
וחבריו גויסו לעבודות כפייה.
במאי 1944 גורש מנחם עם
יהודי הגטו לאושוויץ ברכבת בקר. במהלך הסלקציה על הרמפה עזר מנחם לאחיו הקטן
בנימין, אך הם הופרדו, ובנימין שולח לתאי הגז עם אמו ועם עוד חמישה מאחיו. אחותו
הגדולה, שלא שולחה לתאי הגז, נפטרה ממחלה, וכך נותר מנחם יחיד מכל משפחתו. על
זרועו קועקע המספר 10111 A, והוא הועסק בפינוי אפר
מתעלות המשרפות, באיסוף צואה לייצור קומפוסט ובקציר תבואה.
כעבור זמן הוא התגלה כסייס
מוכשר, והוביל ציוד ומזון ברחבי אושוויץ-בירקנאו. בזכות המזון שנקרה בדרכו בעבודה
הזאת עלה בידיו לשרוד, אם כי פעמים רבות היה כפסע בינו לבין המוות: הוא נחלץ
ממלתעות כלב שאיים לשסעו, עמד להיות מומת בידי קצין ס"ס לאחר שנתפס עם מזון
בשקו, נפל ל"אגם" של אפר אדם מהמשרפות וכמעט טבע בו.
בינואר 1945 הוצאו מנחם ושאר
אסירי אושוויץ לצעדת מוות שבה נספו רבים מחבריו. האסירים הועלו על קרונות פתוחים
והוסעו מערבה כשהם מתכסים בבגדי חבריהם המתים. במהלך הנסיעה הפציצו מטוסים את
השיירה. מנחם נפצע והוציא בעצמו רסיס שחדר לכתפו.
לאחר חמישה ימי נסיעה הגיעה
הרכבת למחנה בוכנוולד. בקרון של מנחם נותרו בחיים כ-20 מתוך 150 האסירים שהועלו
אליו. מנחם שהה בבלוק הילדים בבוכנוולד בתנאים קשים של מחלות ושל כינים, צפיפות
ורעב. עם פינוי בוכנוולד, בתחילת אפריל 1945, הוא הסתתר בצינור ביוב. לאחר חמישה
ימים נתפס והוצא לצעדת מוות, אך ברח ושב אל המחנה. למחרת שוחרר המחנה בידי הצבא
האמריקאי. בעת השחרור היה משקלו של מנחם 34 קילוגרם.
מנחם חולה השחפת אושפז
והועבר להחלמה בשווייץ. כעבור זמן הקים קואופרטיב עם חבריו וקנה מכשור לבית מלאכה
למכונות כתיבה וחישוב. בהמשך נודע לו שאביו שרד וחי ברוסיה. האב כתב לו: "אם
תיסע לארץ ישראל יש סיכוי שניפגש". ב-1950 עלה מנחם לישראל. את הציוד הטכני
הביא עמו ארצה ופתח בית מלאכה בירושלים. לימים סייע לאביו, שהיה מסורב עלייה,
לעלות לארץ.
מנחם התחתן עם רבקה, ניצולת
שואה מהולנד, ולהם שלושה ילדים וחמישה נכדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה