בלה איזנמן נולדה ב-1927 בלודז'
בפולין למשה והינדה פדרמן. עם הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939 הוחרמה הסחורה בחנותו של
האב. לאחר שנה נכלאה המשפחה בגטו לודז' וכל רכושה הוחרם. בביתה של בלה הצטופפו 13
נפשות. במאי 1942 נחקר האב במטה המשטרה הגרמנית ששכן מול בית המשפחה. בלה שמעה את
צעקותיו. לאחר ימים מעטים נפטר האב מפצעיו ונקבר בקבר אחים.
בלה עבדה בתפירה ובסריגה, בין היתר
בתפירת מדים לחיילים גרמנים, והייתה סורגת גם את המכסה של אמה כדי שזו תקבל תלושי
מזון. במרס 1943 פרצו חיילים גרמנים לביתה של בלה והיכו את אחיה הבכור חיים, ששכב
שם נפוח מרעב. כששבו בלה ואמה מעבודתן, מצאו אותו גוסס. הוא אמר, "מחר יהיה
היום הראשון של האביב, אבל אני כבר לא אראה אותו". למחרת נפטר.
האם שובצה לעבודה במשרד של
בית מלאכה לתפירת מדי חיילים, והוסיפה את שמה של בלה לרשימת העובדים כדי להצילה
מהאקציות. אך העבודה והרישום לא הצילו את השתיים, ובקיץ 1944 הן גורשו לאושוויץ.
בהיותן על הרמפה הלבישה האם את בתה במעיל שלה, כדי שבלה תיראה מבוגרת מכפי גילה.
האם נרצחה בתאי הגזים. בלה, שריד יחיד למשפחתה, חלתה ועמדה אף היא בפני שילוח לתאי
הגזים, אך ביום השילוח חסרה אישה במשלוח לברגן-בלזן ובלה צורפה במקומה.
בלה הגיעה להנובר כשהיא
קודחת מחום ונישאה בידיהן של כמה נשים לברגן-בלזן. היא עבדה במפעל ברוכליץ, ובמרס
1945 הוצאה עם עוד אסירות לצעדת מוות. "כשבעלות הברית הפציצו", אומרת
בלה, "זה היה רגע של שמחה בשבילי, שגם הס"ס שוכבים על האדמה".
הצועדות ניזונו משלג ומתפוחי אדמה קפואים. באחד הלילות התחבאו בלה ושלוש מחברותיה
בקש באסם. הגרמנים דקרו בכידוניהם את הקש אך לא גילו את המסתתרות. כשנעלם טור
הצועדות, הלכו בלה וחברותיה ליער ונקלעו לסופת שלגים. בלה הגיעה לבסוף לכפר צ'כי,
ושם שוחררה בידי הצבא האמריקני.
בלה הצטרפה לקבוצה של יתומים
יהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל בסיוע עליית הנוער. "החלטתי לקחת עלי את
המשימה של אחי, שרצה להגיע לארץ ישראל", היא אומרת. במהלך מסעה לארץ ישראל
שהתה בלה במחנות באיטליה, שם למדה עברית. היא פגשה את צבי איזנמן, ניצול שואה אף
הוא, ולימים התחתנו השניים.
באוגוסט 1946 עלו בלה וצבי
על אוניית המעפילים "כתריאל יפה". האונייה נתפסה בידי הבריטים ואנשיה
שוחררו לאחר חצי שנה במעצר הבריטי בקפריסין ובעתלית. בלה השלימה את לימודי התיכון,
למדה בבית ספר לאחיות, ולאחר מכן התגייסה לצה"ל כאחות מוסמכת וקיבלה דרגות
קצונה. היא הייתה אחות ראשית בבית חולים, ולאחר מכן אחות בריאות הציבור.
לבלה ולבעלה צבי ז"ל
שני בנים, שמונה נכדים ושמונה נינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה