כותבת Judit Arenfeld:
וכך סיפר: ב7 בנובמבר 1944החלו צעדות המוות בכיוון אוסטריה. המרחק 220 ק״מ בליווי אנשי צלב החץ, שהיו גרועים לא פחות מהנאצים. בצידי הדרכים היו יהודים תלויים על העצים ועליהם שלט ״ זה מה שקרה לנו כי ניסינו לברוח״ גם החיילים המלווים דאגו לספר שמי שניסה לברוח , ירו בו. כל יום צעדו כ- 40ק״מ בקור גשם שלג.
חלק
מהצועדים נפלו והושארו מאחור, ובחלק ירו. בכל ערב הוכנסו למקום אחר ללינת לילה,
באחד הערבים זה היה בבית חרושת ללבנים, כולו אבק מהלבנים, נדחסו לתוכו כמה אלפים,
היו שלאחר יום המשיכו בצעידה והיו שנשארו יומיים, שלושה. אנשי צלב החץ התעללו בהם,
גנבו להם שמיכות ובגדים שודדים את כל הצידה שלקחו. היו לילות שישנו במרחבים פתוחים
בקור של נובמבר. אבא שלי הבין מהר מאד שזוהי צעדת מוות ללא מוצא, והבין שהוא חייב
לעשות מעשה היה טרוד במחשבות איך הוא נמלט מן התופת הזאת.
לימים
נודע לאבא שלי שמי שנשאר בחיים עד סוף הצעדה נמסר בגבול האוסטרי לאנשי הס.ס.
לדברי
אבא שלי כ50000 איש הובלו בצעדות אלו אל מותם.
הסיוט
לא נגמר ובתחילת דצמבר הועלה על רכבת בדרכו לברגן בלזן שם שרד את רכבת המוות Farsleben , שניצל ושוחרר ע״י האמריקאים
ובראשם קולונל פרנק טווארס. אבא שלי על. לישראל כאן התחתן עם אהבת נעוריו שגם עלתה
לישראל והקימו שבט שמונה 89 ילדים, נכדים ונינים.
אבא
שלי שמואל נבון- (כשייט)נפטר בשיבה טובה בן 92.5 שנה.
לזכרו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה