הנאצים כבשו את הכפר שלנו כשהייתי רק בת 12. ידענו שימינו ספורים

 

 

הנאצים כבשו את הכפר שלנו כשהייתי רק בת 12. בהתחלה הם לא הבינו שאנחנו יהודים. נראינו כמו השכנים שלנו. אבל אז מישהו דיווח עלינו. אז הבית שלנו היה רשום כבית יהודי. ידענו שימינו ספורים. הזמן היה כפצצה מתקתקת. בשעת לילה מאוחרת הופיע בביתנו חבר לא יהודי שלנו. 'תקשיבו לי,' הוא אמר לנו בדחיפות רבה 'תחפרו בור מתחת לגדר שלכם ותיזחלו החוצה שניים בכל פעם. מישהו יפגוש אתכם בקצה השני ויוביל אתכם למקום מבטחים. מחר יוצאו להורג כל היהודים בעיר'.

שמו היה קאזי ביטדייב (Kazi Bitdayev). הוא לקח את כולנו בחשאי לכפר השכן. הוא החביא אותנו שם במשך 8 חודשים, בכל שבוע הוא חזר אלינו והעביר אותנו למרתף או עליית גג חדשה. הוא הגן עלינו. הוא האכיל אותנו. הוא היה המלאך שלנו. אחרי המלחמה חיפשנו אחריו עשרות שנים, נואשים להודות לו על שהציל את חיינו. אבל זה לא הועיל. לא הצלחנו למצוא אותו. בשנה שעברה איתרנו סוף סוף את הנכדים של קאזי. רצינו להודות להם. רגע שחיכיתי לו כל חיי. ה' באמת בירך אותי".

 זינאידה סגל (בתמונה אוחזת בתצלום של המציל שלה קזי) נפטרה בשבוע שעבר ברוסטוב, רוסיה. היא מצולמת עם בתה מנוחה שמחה והנכדה חיה.

יהי זכרה ברוך.

מקור Chaim Danzinger