האב מתתיהו מריאנשטרס למד באוניברסיטת
וילנה והוסמך בשלושה תוארי דוקטור לרפואה, ביניהם לרינגולוגיה ופיזיותרפיה ואף
דיבר במספר שפות אירופיות. בווילנה פגש את האם מרים שלמדה מוזיקה. לאחר נישואי
הזוג, עברה המשפחה לוורשה שם עסק האב ברפואה והאם התמחתה ביצירות מאת פרדריק שופן
לפסנתר.
צבי נולד בוורשה בירת פולין, ב-27 ביולי
1939. כבן בכור למרים מבית בוטקביץ'/ ברוידא וד"ר מתתיהו מריאנשטרס. ממש לפני
פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, ברחה המשפחה מוורשה לווילנה שבליטא אל
העיר בה נולדה וגדלה האם.
הגרמנים המשיכו בהתקדמות מהירה הבליץ וגם
ליטה נכבשה על ידי הנאצים. בעזרת המיליציות המקומיות ששמחו לשתף פעולה הועברה
משפחת מריאנשטרס, עם כול יהודי העיר והסביבה, להסגר בגטו וילנה שם, בתחילת 1941,
נולדה הבת גלינה אחות לצבי.
יום לפני הרצח ההמוני וחיסול מירב יהודי
הגטו ביער פונאר מסרו העובדים הליטאים על כוונת הרצח להורים שהצליחו לצאת מהגטו.
העובדים לשעבר של הסבתא חיכו להם בחוץ והחביאו אותם בסיכון חייהם. הסתרת יהודים
הפכה למסוכנת ביותר. הגרמנים ערכו חיפושים יסודיים ולמקומיים הבטיחו פרס כספי על
כל יהודי שימצאו והמסתירים היו מוצאים להורג מיד. לכן היה צורך להבריח את המשפחה
מליטא.
עם הפרטיזנים בבלארוס
למקומיים היה קשר עם הפרטיזנים בבלארוס.
הפרטיזנים שוכנעו לקבל משפחה עם רופא שיכול לטפל בפצועים ובנוסף דובר גרמנית
רהוטה. הפרטיזנים קבלו את ההצעה בשמחה. נתיב הבריחה היה ארוך והדרך קשה ומסובכת.
לפני ההורים עמדה דילמה קשה ביותר. אם יתפסו הרי קל יהיה לוודא שהאב וצבי הם
יהודים אך למה לסכן את התינוקת. קיבלו החלטה והשאירו את הבת במנזר, תמורת תשלום
גבוה והבטחה להכפילו עם החזרתה, אך מאז לא ראו יותר את בתם גלינה ולא נודע להם דבר
על גורלה.
בחסות הפרטיזנים בדרכים נסתרות תוך התחמקות
מפטרולים הגיעה המשפחה לעיר גרודנו. כאן התחיל מתתיהו את לחימתו נגד הנאצים בשורות
הפרטיזנים. ניהל חיים כפולים: כעובד בתחנת דלק ביום ובלילות טיפל וניתח פצועים.
בתחנת הדלק תודלקו כלי רכב גרמנים לפני יציאתם ללוחמה נגד הפרטיזנים
ביערות הסביבה. תפקידו של מתתיהו היה לחבל בדלק על מנת שיתקעו בדרך ביערות. שם
ארבו להם הפרטיזנים והרגו את רובם.
הבן צבי הצעיר השתתף גם הוא במאמץ, תפקידו היה לרכז בעזרת מראות
מקסימום אור מפנסי נפט על הפצוע בעת שד"ר מתתיהו ניתח. כך בגיל צעיר מאוד
התרגל צבי לראות פצעים, חתכים ודם.
באחד הקרבות נפצע קשה המפקד האהוב והנערץ של הפרטיזנים, שמו היה
בוז'נקי וכינויו "קאפוסטא"[ב] והובא לטיפול במצב אנוש. ד"ר מתתיהו
ניתח אותו כל הלילה והצליח להציל את חייו. בעת הטיפול היה הבית מאובטח מסביב על
ידי מאות פרטיזנים שהיו מוכנים להילחם עבור מפקדם עד מוות.
אחד מהזיכרונות הטראומטיים של מריאנסקי קשור לבקורות של הגסטפו וחיילי
ה SS בבית המשפחה. הגרמנים
חשדו שבבית מתבצעת פעילות עוינת ובערך כול שבועיים הם ערכו חיפושים. זה היה תמיד
באמצע הלילה – דפיקות בדלת עם קתות רובים ולאחר מכן קולות חזקים של נעליים מסומרות
על רצפת העץ. בעת החיפוש המשפחה נזרקה החוצה גם בגשם או שלג. בחוץ הם היו מוקפים
בחיילים גרמנים עם כלבים שנבחו עליהם בפראות. לאחר שלא מצאו דבר היו הגרמנים
שורפים את הבית ליתר ביטחון.
הטראומה הזאת רדפה את מריאנסקי זמן רב.
כשהאב מחבל בצבא הנאצי ומטפל בפצועים בשירות הפרטיזנים. האם מרים, שהייתה חזקה
מאוד מבחינה מנטלית ונחישות לשרוד דאגה לחיים ולצורכי המשפחה בכול המובנים.
השחרור
לאחר ניצחון הרוסים בסטלינגרד בפברואר
1943המשיך הצבא האדום להתקדם ולהדוף את הגרמנים מערבה. הפרטיזנים של יערות בלארוס
קבלו מעמד של 'הארמייה האדומה' ותפקידם היה לכבוש את העיר גרודנו וסביבתה כדי
לאפשר לכוחות המשוריינים חדירה ולחימה במערך הגרמני. בוז'נקי מפקד הפרטיזנים קיבל
דרגת גנרל.
כיומיים לפני כניסת הרוסים לעיר בא
בוז'נקי, שזכר את פעילותו של האב והצלת חייו, והורה למשפחת מריאנסקי להסתגר בבית,
לצבוע על הדלת כוכב ולא לצאת עד שהוא יודיע להם.
אחרי כשלושה ימים נאמר שאפשר לצאת. המראות
בחוץ היו מזעזעים. הפרטיזנים שחיו כארבע שנים ביערות התנקמו בגרמנים ובמשתפי
הפעולה הרבים בצורה אכזרית ביותר. הרחובות היו אדומים מדם ומלאים גופות חיילים
גרמנים.
במעמד זה בוז'נקי, שנעשה השליט באזור,
הודיע שד"ר מתתיהו מריאנסקי יהיה מנהל בית החולים. מרים מריאנסקי מונתה
למנהלת קונסרבטוריון למוזיקה. המשפחה קיבלה בית מפואר והחלו החיים הטובים.
בשנת 1952 עלתה המשפחה לישראל
בגמר כתה ח' הייתה במשפחה דילמה, הנער צבי רצה ללמוד בבית הספר לקציני ים עכו,
אביו צידד בכך אך אמו לא רצתה שיצא לפנימיה ועדיף שילמד בגימנסיה ואחר כך רפואה
באוניברסיטה – כמקובל במסורת המשפחה. מריאנסקי עבר את בחינות הכניסה בהצלחה והתקבל
לבית הספר לקציני ים, מחזור ג' והתחיל את הלימודים בעכו. למריאנסקי היו קשיי שפה
אך לא קיבל שום הקלות. הוא סיים את הלימודים בבית הספר עם בגרות ותעודת הסמכה
לקצין שלישי בצי הסוחר. ההסמכה הסופית הייתה מותנית ב 6 – 9 חדשים התמחות מעשית
בכלי שיט כקדט.
צבי מריאנסקי (נולד ב-27 ביולי 1939) עבד כקברניט בחברות הספנות צים
ו'גדות ים'. שירת בחיל הים הישראלי בסדיר ובמילואים וסיים את השירות בדרגת רב-סרן.
בתפקידו הבכיר בחברת צים התמנה למפקח ימי ראשי של החברה. במקביל עבד כבוחן לכול
דרגות הסיפון במשרד התחבורה, הדריך במכון להכשרת ימאים, ניהל קורס צף לקציני-ים
באניית צים, היה חבר בבית הדין המשמעתי לימאים, יו"ר וחבר בוועדות ממלכתיות
העוסקות בספנות. תואר ראשון ושני מאוניברסיטת חיפה ותואר שלישי מארצות הברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה