הם היו בסך
הכל ילדים, פליטי מלחמה יהודים מפולין, שברחו מזרחה ויצאו למסע מטלטל ורווי אימה
בין שטחי פולין הכבושה, ברית המועצות, איראן, הודו ומצרים, בדרכם לארץ ישראל.
כ־900 ילדים יהודים, בני שנה עד 17, נמלטו מאימת המוות בזכות עלייה לגאלית נדירה.
ילדים קטנים שברגע אחד עולמם חרב עליהם, משפחתם נותרה מאחור והם המשיכו במסע החיים
לבד, עדים ראשונים לזוועות המלחמה באירופה. 80
שנה לאחר הגעתם ההיסטורית של ילדי טהרן לארץ
ישראל, אילנה רפאלי, עדינה וייס וחיים ארז, שלושה מאותם ילדים, נזכרים במסע המפרך.
הם היו בסך הכל ילדים, פליטי מלחמה יהודים מפולין, שברחו מזרחה ויצאו למסע מטלטל ורווי אימה בין שטחי פולין הכבושה, ברית המועצות, איראן, הודו ומצרים, בדרכם לארץ ישראל. כ־900 ילדים יהודים, בני שנה עד 17, נמלטו מאימת המוות בזכות עלייה לגאלית נדירה. ילדים קטנים שברגע אחד עולמם חרב עליהם, משפחתם נותרה מאחור והם המשיכו במסע החיים לבד, עדים ראשונים לזוועות המלחמה באירופה. 80 שנה לאחר הגעתם ההיסטורית של ילדי טהרן לארץ ישראל, אילנה רפאלי, עדינה וייס וחיים ארז, שלושה מאותם ילדים, נזכרים במסע המפרך. מלחמת העולם השנייה פרצה עם פלישתה של גרמניה הנאצית לפולין ב־1 בספטמבר 1939, כשלפי הסכם ריבנטרופ־מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, נקבע כי פולין תחולק בין שתי המדינות. צדה המערבי נכבש בידי הגרמנים, ואילו ברית המועצות סיפחה את חלק המזרחי.
אילנה רפאלי, אחותו של האלוף אביגדור (יאנוש) בן־גל ז"ל, זוכרת היטב את החיים שלה ושל אחיה לפני המלחמה, את רגעי הבריחה והמסע הארוך לארץ ישראל: "נולדתי בלודז' ב־1933. אחי ואני באנו מבית מאוד מבוסס. לאבא שלי היה מפעל טקסטיל גדול, הוא העסיק אלפיים פועלים. היה לנו אוטו ונהג, חיינו ברמת חיים גבוהה כמו של היום. כשפרצה המלחמה, ברחנו לוורשה, כי היו לנו קרובים שם. ברחנו בלילה, נעלנו את הבית ויותר לא חזרנו".
לכתבה המלאה של מאיה
בואנוס בעיתון מעריב ( קישור)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה