בצילום : רות כהן ואחיה בילדותם , אחיה נרצח באושוויץ
"לא משנה כמה זה כואב, אני חולקת את האמת של מה שחוויתי במהלך השואה… אני עושה את זה כי העולם צריך לשמוע את הקול שלי." – רות כהן
רות גורשה עם משפחתה לאושוויץ בשנת 1944, כשהייתה בת 14. לאחר מספר חודשים שם נשלחה למחנה ריכוז אחר. למרות שחלתה מאוד והייתה נתונה לעבודות כפייה, הצליחה רות לשרוד עד לשחרורה באביב 1945.
רות כהן נולדה ב-26 באפריל 1930 להרמן וברטה פרידמן במוקאצ'בו, צ'כוסלובקיה.
במרץ 1944 פלשה גרמניה הנאצית להונגריה וכבשה אותה. באפריל נאלצו רות ומשפחתה לעזוב את ביתם להיכנס לגטו ייעודי. בחודש שלאחר מכן, רות, משפחתה ואחרים שחיו בגטו הוצעדו על ידי חיילים גרמנים למפעל לבנים מקומי ונאמר להם לעלות על קרונות המשא שהמתינו שם. כשרות התקדמה בטור , היא ראתה איך מורה שהעריכה מאד מבית הספר היהודי נורה ונרצח ע"י הנאצים בגלל שסירב למלא אחר פקודות. קרונות המשא הגיעו למרכז ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ארבעה ימים לאחר מכן. רות ואחותה תרזה הצליחו להישאר יחד, אך הן הופרדו משאר בני משפחתן. למרות שלא ידעה זאת אז, אמה, אחיה ובני דודה של רות נשלחו לתאי הגזים, בעוד אביה הצליח לעבור את הסלקציה והועבר לעבודה באושוויץ . רות ואחותה הגיעו לצריפים באושוויץ שהוקצו להם, שם פנתה אליהם אישה בשם מרים לייטנר שזכרה את תרזה ממחנה הקיץ. מרים הייתה מנהלת הצריף באושוויץ והצליחה לסדר מקומות עבודה לאחיות; תרזה בתור העוזרת שלה ורות כשליחה המעבירה הודעות ברחבי המחנה.
בסוף אוקטובר 1944, לאחר מרד כושל והרס של קרמטוריום באושוויץ, נשלחו רות ואחותה בטרנספורט למחנה ריכוז בנירנברג, גרמניה. למרות שרות הייתה חולה מאוד בשלב זה, היא עדיין הצליחה לבצע את העבודה שהוטלה עליה. עד פברואר 1945 נהרס המחנה מהפצצות תמידיות של בעלות הברית . האחיות רות וטרזה נשלחו להוליישן, תת-מחנה של מחנה הריכוז פלוסנבורג. הן עבדו במפעל שייצר חלקי מטוסים. התנאים כאן היו טובים יותר מאשר במחנות האחרים. שלושה חודשים לאחר מכן שוחררו רות וטרזה ע"ח חיילי בנות הברית.
רות וטרזה עשו את דרכן חזרה לעיר הולדתן שם התאחדו עם אביהם.
לאחר המלחמה נודע לרות שאמה ואחיה נרצחו בתאי הגזים של אושוויץ כמעט מיד עם הגעתם.
לאחר שבילתה שנה בהתאוששות בבית חולים, רות ואביה הרמן היגרו לארצות הברית ב-24 באפריל 1948 וטרזה אחותה הגיעה לארה"ב שישה חודשים לאחר מכן. המשפחה התיישבה בניו יורק, שם מצאה רות עבודה כקופאית עבור ברית החינוך. היא הכירה שם את בנימין כהן ונישאה לו בשנת 1952. יש להם שלושה ילדים. כיום רות מתגוררת באזור וושינגטון הבירה והיא מתנדבת במוזיאון הזיכרון לשואה של ארצות הברית.
כיום, רות כהן , היא מתנדבת במוזיאון השואה בוושינגטון שם היא מספרת את סיפורה למבקרים.
כשנשאלה מדוע היא מתנדבת, אמרה רות: "העולם חייב ללמוד את ההשלכות הבלתי נתפסות של אנטישמיות ושנאה בלתי מבוקרת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה