ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום שבת, 16 בדצמבר 2023

הסוחרת הקטנה מהגטו: סיפור הישרדותה של קלרה

 




מאת:  קלרה -חיה ינקו (סלומון)

ארץ לידהרומניה  Romania

  

סיפור הישרדותה של קלרה

נולדתי בשנת 1937 בראשון באפריל ברומניה, גדלתי שם עד שהתחילה המלחמה. אבי, צבי הרמן, נשלח לעבודה, ארבע שנים הוא לא היה בבית. לא היה לנו מה לאכול ! אמי הייתה עוברת דרך היער, קונה גרעינים וקולה אותם. הייתי ילדה בלונדינית, עם עיניים ירוקות, שמנמנה וחמודה שכל אחד אהב לצבוט. אמי העמידה אותי בחצר הבית, ללא הטלאי הצהוב, עם קונוסים של עיתון ובו גרעינים. הייתי מוכרת אותם, ומהכסף הזה שהרווחתי, ההורים היו קונים קמח תירס, כי לא היה כסף לקנות קמח משובח יותר.

המצב החל להיות גרוע יותר, אבי נעדר מהבית, ואמי החליטה למכור אלטע זאכן, לא הייתה ברירה, כי מה שהרווחתי לא הספיק לכלכלת הבית. הגרמנים כבשו את רומניה וזה היה נורא, הגרמנים התמקמו בחצר הבית שלנו, וראיתי שישי להם תפוחי אדמה, אז נגשתי אליהם, ובקשתי מעט. הייתי יפה, והם התאהבו בי. הגרמנים דרשו בתמורה שאעזור בשטיפת הכלים, אני הייתי אוספת את הצלחות מהשולחן ומגישה אותם לאדם ששטף את הכלים. ככה קיבלתי מידי יום 3-4 תפוחי אדמה. הייתי מביאה שאריות של סבון. וכך עד שהתחילו לשלוח יהודים למחנות. ברומניה פתחו מחנה לריכוז היהודים – טרנסניסטריה. זה נודע לנו, אמי החליטה שנתחבא ביער. אבל להסתתר ביער היה מאוד קשה.

אמי גלתה שיש לשכנים שלנו מרתף, והם הסכימו שנסתתר שם כשיש סכנה. כשהסתתרנו במרתף, כילדה, מאד פחדתי. לא שיתפתי את הוריי בפחדים שלי, כי הבנתי שהם טרודים מאוד. הרוסים החלו להתקרב לאזור, והגרמנים הגבירו את המלחמה, ומשלוח היהודים. אמי הייתה בהריון בחודש תשיעי עם אחי הצעיר. לבית פרצו כמה קוזקים וניסו לאנוס אותה לנגד עיני ולנגד עיני אחותי. אני זוכרת את זעקתה של אמי: "שמע ישראל ה' אחד" באידיש. לפתע נכנס חייל לבית ושאל את אמי אם היא יהודייה, היא ענתה לו כן אני יהודייה. היא שאלה את החייל: "מה אתה רוצה שאעשה למענך, כיוון שהצלת אותי שלא יבזו אותי בפני הבנות שלי?" החייל שאל מתי היא אמורה ללדת ואמי אמרה עוד כשבועיים, ואז בקש שאם תלד בן, הוא מבקש שתקרא לו על שם אביו שנהרג במלחמה. אמי כמובן הסכימה. ולאחר שלושה שבועות כאשר ילדה בן היא קראה לו מנדל, על שם אביו של החייל שהציל אותה.

יום אחד הגיע חבר קומוניסט של אבי ואמר לו: "כדאי שתיקח את משפחתך ותברח מפה. אם הרוסים יכבשו את המקום, יהיו לך חיים קשים". אבי שיתף את אמי, וכך הם החליטו לעלות ארצה. הודיעו לנו שבלילה מסוים יגיעו לאסוף אותנו במשאית שכולה ברזנט כדי להסתיר את האנשים היושבים בה. יצאנו בשקט, משפחה משפחה, ועלינו למשאית וכשהגענו לגבול עם אוסטריה הורידו אותנו.

באוסטריה שהינו כמעט שנה, ואני הייתי כבת 7, ראיתי מול הבניין ששהינו בו חנות, נכנסתי פנימה ואני שואלת את המוכרת אם יש לה מלח, מהאידיש שלמדתי בבית, ידעתי כמה מילים בגרמנית. המוכרת שאלה אותי למה אני צריכה מלח, הסברתי לה שאני אקנה כמות מלח, אמכור למי שזקוק וכך ארוויח כסף. המוכרת הסכימה לתת לי קילו מלח, ובתמורה אביא לה סכום העלות, ממה שהרווחתי. מגיל צעיר הייתי סוחרת ממולחת, וידעתי להסתדר.

בסוף המלחמה  הגיעו אנשי הג'וינט ושכנו אותנו במוסד, את הילדים הפרידו מההורים. אני ואחותי היינו ביחד, ארגון הג'וינט היה שולח לנו מלא דברים טובים, חבילות בכל יום שישי, שוקולדים, קונסרבים, פירות. אני כילדה לא הייתי צריכה את הקונסרבים, ולכן החבאתי את כל קופסאות הקונסרבים מתחת למיטה. הרומנייה שהייתה במוסד, שאלה אותי למה אני מחביאה את השימורים מתחת למיטה? עניתי לה שאתן את זה להוריי. העובדת הציעה שהיא תמכור את השימורים ותיתן לי את הכסף.

במוסד חליתי, ושלחו אותי לבית חולים יחד עם נשים יהודיות  מבוגרות, אחת פולנייה ושתי רומניות. אחת הפולניות, שאהבה אותי מאוד ופינקה אותי, התינוק שלה שנפטר בבית החולים בגלל דלקת קרום המוח. והיה לה קשה כי היא אבדה את כל משפחתה בשואה וכעת גם את התינוק שלה. כשקרה לה המקרה הטרגי הזה היא באה אליי בלילה והחלה לחנוק אותי, והאשימה אותי שהרגתי לה את הילד. חטפתי דום לב, וכמה רופאים באותו לילה החיו אותי. והצליחו להציל אותי. אמי הגיעה לבית החולים והחליטה להוציא אותי מבית החולים אל אף שהוזהרה שאני עלולה למות.

חזרתי למחנה הג'וינט, ומיד התחלתי לסחור באוכל שקיבלנו מהאמריקאים, ומהאנגלים. היינו מגיעים לשער המחנה שהיה סגור, ומוכרים לגרמנים את השימורים תמורת פירות ושאר חפצים שרצינו. הייתי כבר בת עשר, ורציתי להפתיע את ההורים שלי לכבוד יום הנישואין שלהם. ראיתי סט יפה של ספלי תה מפורצלן בצבע בורדו עם פס זהב מסביב, והחלטתי לקנות להם אותו כמתנה. אחת הפולניות התמקחה עם הגרמנייה, שסירבה למכור לה את הסט, אלא אם תוסיף לה עוד ככר לחם. הבחנתי בזה מיד, נגשתי נתתי לה ככר לחם תמורת סט כלי הפורצלן. הפולניה הלכה והתלוננה עליי בפני ראשי המחנה שאני סוחרת עם הגרמנים.

הסרט שהופק ע"י תלמידי תיכון רבין אילת בהנחיית המורה להיסטוריה אלה פרץ והמורה לקולנוע יהורם ביטון.

הקישור לסרט

 


 מקור וקרדיט : הקשר הרב-דורי : מאגר סיפורי מורשת

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

"ילדה במלונה"

  הספר "ילדה במלונה" של הסופרת שרה שנר-נשמית ז"ל, שבעצמה ניצלה מידי הנאצים בהיותה ילדה. הסופרת אף ציינה בראיון שנתנה על הספר ...