"נולדתי בברלין ב-1929", הוא מספר. "ב-1939, כשהייתי בן
עשר, נעצר אבי והוצא להורג בירייה. אמי נאלצה לעבוד בכפייה במפעל סימנס למוצרי
חשמל, ואני הייתי מחכה לה בבית כל יום. ההוראה שקיבלתי הייתה שאני צריך להתחבא
כשיש דפיקות בדלת ואני לבד בבית.
באחד מערבי ינואר 1942,
כשהייתי בן 13, אמא לא חזרה הביתה. צלצלתי לסימנס ואמרו שהיא עזבה כרגיל. חיכיתי
לה עד אור הבוקר, והיא לא הגיעה. בבוקר עברתי בין כל בתי החולים בברלין – הלכתי
ברגל, כי ליהודים אסור היה להשתמש בתחבורה הציבורית – אבל לא מצאתי אותה. נשארתי
לבד בבית, וכל פעם שבאו מהגסטפו, התחבאתי.
כעבור כמה ימים הגיעה חברה
של אמי וסיפרה לי שאמי חוששת לגורלה ולגורלי, והציעה לי להצטרף אליה. החלטתי ללכת
אליה. ארזתי חבילה בשביל אמא ובשבילי, ובנוסף, על מנת לחסוך מקום, לבשתי שכבות של
בגדים להעביר לאמא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה