אנטולי רובין ז"ל , בן 13 , אמא צעקה, 'יהרגו אותך, אל תרוץ, אל תרוץ'. אני רצתי, ברחתי והסתתרתי",

ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה אנטולי רובין בן ה-13 במחנה קיץ ליד מינסק בבלרוס. כששב לעיר הולדתו גילה כי ביתו נשרף. בבית דודתו רבקה מצא את אמו אתל ואת אחיותיו תמר ובטי. אביו, פנחס, שעבד בארגון סיוע ליתומים, נרצח כשחיפש את משפחתו.

בני המשפחה נכלאו בגטו מינסק. "שנתיים שהיתי בגטו. הייתי כל הזמן רעב. בבוקר אתה קם רעב, בלילה אתה הולך לישון רעב" ,  אמר בעדות ל"יד ושם" לרגל בחירתו להדליק את משואה בטקס יום הזיכרון לשואה שנערך ב-2012.

באקצייה של נובמבר 1941 נלקחו אנטולי, אחיותיו ואמו אל מותם. "גסטאפו, משטרה מקומית וליטאים הוציאו את כולם מהבתים. מי שלא הספיק ללבוש נעליים (יצאו) יחפים, בשלג", תיאר. תמר ואנטולי הצליחו לברוח מבין הטורים שהוצעדו לבורות הירי. "העבירו אותנו דרך הגטו. תמר אחותי, פתאום הופ - ברחה. ואני גם כן, כמוה, זינוק", סיפר.

"אמא צעקה, 'יהרגו אותך, אל תרוץ, אל תרוץ'. אני רצתי, ברחתי והסתתרתי", סיפר. בבונקר בו שהו יהודים נוספים שניצלו מהאקציה הוא מצא מסתור זמני. בהמשך, כמה יהודים שניצלו מבורות הירי ושבו משם בחיים סיפרו לו כי אמו אתל, אחותו בטי, דודתו רבקה ושלושת ילדיה נורו למוות בטוצ'ינקה, אתר סמוך לעיר.

אחותו תמר חברה לפרטיזנים, אך הוסגרה לגרמנים, עונתה ונרצחה בתלייה בחצר בית סוהר. אנטולי שב לגטו, עבד בעבודות כפייה וניזון משיירי אוכל של הגרמנים. במארס 1942 נעצר באקצייה וצורף אל הנשלחים למוות, אך שוב הצליח להימלט.

חבר גרמני של אביו נתן לו מסמכים של אדם רוסי. אנטולי הגיע לכפר דברושינה, שם עבד בעבודות משק בזהותו הבדויה. בהמשך הוא פגש פרטיזנים וביקש להצטרף אליהם כדי לנקום בגרמנים, אך לדבריו נתקל באנטישמיות וכמעט נרצח. ב-1944, כששחרר הצבא האדום את האזור, שב אנטולי למינסק, לבדו, וגילה כי מכל משפחתו שרדו רק אחת הדודות שלו וילדיה.

לכתבה המלאה של עופר אדרת בעיתון " הארץ"

מקור וקרדיט : עופר אדרת , עיתון " הארץ" , 26 בינואר 2017