דלג לתוכן הראשי

אנטולי רובין ז"ל , בן 13 , אמא צעקה, 'יהרגו אותך, אל תרוץ, אל תרוץ'. אני רצתי, ברחתי והסתתרתי",



ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה אנטולי רובין בן ה-13 במחנה קיץ ליד מינסק בבלרוס. כששב לעיר הולדתו גילה כי ביתו נשרף. בבית דודתו רבקה מצא את אמו אתל ואת אחיותיו תמר ובטי. אביו, פנחס, שעבד בארגון סיוע ליתומים, נרצח כשחיפש את משפחתו.

בני המשפחה נכלאו בגטו מינסק. "שנתיים שהיתי בגטו. הייתי כל הזמן רעב. בבוקר אתה קם רעב, בלילה אתה הולך לישון רעב" ,  אמר בעדות ל"יד ושם" לרגל בחירתו להדליק את משואה בטקס יום הזיכרון לשואה שנערך ב-2012.

באקצייה של נובמבר 1941 נלקחו אנטולי, אחיותיו ואמו אל מותם. "גסטאפו, משטרה מקומית וליטאים הוציאו את כולם מהבתים. מי שלא הספיק ללבוש נעליים (יצאו) יחפים, בשלג", תיאר. תמר ואנטולי הצליחו לברוח מבין הטורים שהוצעדו לבורות הירי. "העבירו אותנו דרך הגטו. תמר אחותי, פתאום הופ - ברחה. ואני גם כן, כמוה, זינוק", סיפר.
"אמא צעקה, 'יהרגו אותך, אל תרוץ, אל תרוץ'. אני רצתי, ברחתי והסתתרתי", סיפר. בבונקר בו שהו יהודים נוספים שניצלו מהאקציה הוא מצא מסתור זמני. בהמשך, כמה יהודים שניצלו מבורות הירי ושבו משם בחיים סיפרו לו כי אמו אתל, אחותו בטי, דודתו רבקה ושלושת ילדיה נורו למוות בטוצ'ינקה, אתר סמוך לעיר.
אחותו תמר חברה לפרטיזנים, אך הוסגרה לגרמנים, עונתה ונרצחה בתלייה בחצר בית סוהר. אנטולי שב לגטו, עבד בעבודות כפייה וניזון משיירי אוכל של הגרמנים. במארס 1942 נעצר באקצייה וצורף אל הנשלחים למוות, אך שוב הצליח להימלט.

חבר גרמני של אביו נתן לו מסמכים של אדם רוסי. אנטולי הגיע לכפר דברושינה, שם עבד בעבודות משק בזהותו הבדויה. בהמשך הוא פגש פרטיזנים וביקש להצטרף אליהם כדי לנקום בגרמנים, אך לדבריו נתקל באנטישמיות וכמעט נרצח. ב-1944, כששחרר הצבא האדום את האזור, שב אנטולי למינסק, לבדו, וגילה כי מכל משפחתו שרדו רק אחת הדודות שלו וילדיה.

מקור וקרדיט : עופר אדרת , עיתון " הארץ" , 26 בינואר 2017

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…