מאת : עמירם ברקת
מפגש
מקרי ברחוב נובי-שוויאט בוורשה, באחד מימי הסתיו של שנת 1943, הוליד את אחד מספרי
השואה המפורסמים ביותר שנכתבו בישראל. יוסף ז'מיאן הבחין ברחוב בשני ילדים, מוכרי
סיגריות, שנראו לו יהודים. השניים, יוסף שפירא ואיגנץ מילכברג, השתייכו לחבורת
ילדים בני 16-8 שמכרו סיגריות לעוברי אורח, מרביתם חיילים גרמנים והונגרים.
ז'מיאן, שהיה אז מראשי אי"ל (ארגון יהודי לוחם), המחתרת היהודית שפעלה בעיר
לאחר דיכוי המרד בגטו, נדהם לגלות ילדים יהודים חיים באזור גרמני מובהק, חודשים
לאחר שוורשה הוכרזה "נקייה מיהודים".
ההיכרות
הראשונית הובילה את ז'מיאן וחבריו לארגון לאמץ את חבורת הילדים ולסייע להם במקומות
מסתור ובמסמכים מזויפים. שלושה מהנערים נתפסו על ידי הגרמנים לקראת סוף המלחמה
ונרצחו, אך האחרים שרדו ומרביתם עלו לאחר המלחמה לישראל.
ז'מיאן
שבעצמו עלה לישראל בשנות החמישים, תיעד את סיפור הישרדותם של הילדים. הספר
"מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" ראה אור בהוצאת "יד ושם"
ב-1962 וזכה להצלחה מיידית. בעזרת עיתוי מוצלח - באותה שנה הוצא להורג בישראל
אדולף אייכמן - הצליח הספר לפרוץ ללבו של הציבור הישראלי, שהיה עד אז אדיש ומנוכר
ברובו לסיפוריהם של ניצולי השואה, ולעלילותיהם של "שור",
"בעל-שן", "קרנף" ובולוש הקטן התוודעו דורות של ילדים.
בשנת
2005 ראה אור ספרו האוטוביוגרפי של יוסף שפירא, שכונה "קרנף" בחבורת
מוכרי הסיגריות. בספרו "מעבר לחומות" מתאר שפירא את חוויותיו מפרוץ
המלחמה, דרך הצטרפותו לחבורת מוכרי הסיגריות והיכרותו עם ז'מיאן, ועד לעלייתו
לישראל ב-1947.
בסגנון
קולח וענייני מספר שפירא איך עברה משפחתו, משפחה חרדית עם שישה ילדים, את ראשית
המלחמה; כיצד הבריחו, הוא ואחותו, לחם לתוך הגטו, לבני משפחתו המורעבים; כיצד מתו
הוריו ואחיו הקטן מטיפוס ואיך שרדו הוא ואחיותיו את האקציות ואת דיכוי המרד בגטו.
את מרבית הספר ייחד שפירא לנדודיו בחלק הארי של ורשה, ממקום מסתור אחד לאחר,
לפעמים לבד ולפעמים עם ילדים יהודים אחרים. לחבורת מוכרי הסיגריות מקדיש שפירא חלק
קטן יחסית, ובו הוא מתאר מנקודת מבטו האישית את האירועים המתוארים בספר של ז'מיאן.
המוטו
של שפירא בענייני הישרדות היה לא להתבלט. "היו הרבה ילדים כמוני שברחו
מהאקציות", הוא אומר, "היו עשרות קבוצות כאלה, אבל מרביתן לא שרדו. למה?
כי מספיק שפולני אחד בסביבה היה אנטישמי והיה מודיע למשטרה וזהו, היו עושים מצוד
ותופסים אותם. לאט לאט רוב הקבוצות האלה חוסלו. הסחטנים הפולנים עבדו על זה קשה.
אם היה לך משהו בעל ערך, אז קודם לקחו לך אותו ואחר כך מסרו אותך למשטרה.
אנחנו
ניצלנו כי הבנו שאסור להתבלט ואסור לשוטט. אם רואים אותך משוטט בשכונה, אתה
חשוד". מכירת הסיגריות סיפקה לילדים מקור פרנסה וגם כיסוי טוב, אומר שפירא:
"כשאתה מוכר סיגריות אתה כבר לא משוטט. גם כששוטר תופס אותך, אז מקסימום הוא
לוקח ממך את הסיגריות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה