דלג לתוכן הראשי

יוסף הקטן מכיכר שלושת הצלבים



מאת : עמירם ברקת

מפגש מקרי ברחוב נובי-שוויאט בוורשה, באחד מימי הסתיו של שנת 1943, הוליד את אחד מספרי השואה המפורסמים ביותר שנכתבו בישראל. יוסף ז'מיאן הבחין ברחוב בשני ילדים, מוכרי סיגריות, שנראו לו יהודים. השניים, יוסף שפירא ואיגנץ מילכברג, השתייכו לחבורת ילדים בני 16-8 שמכרו סיגריות לעוברי אורח, מרביתם חיילים גרמנים והונגרים. ז'מיאן, שהיה אז מראשי אי"ל (ארגון יהודי לוחם), המחתרת היהודית שפעלה בעיר לאחר דיכוי המרד בגטו, נדהם לגלות ילדים יהודים חיים באזור גרמני מובהק, חודשים לאחר שוורשה הוכרזה "נקייה מיהודים".
ההיכרות הראשונית הובילה את ז'מיאן וחבריו לארגון לאמץ את חבורת הילדים ולסייע להם במקומות מסתור ובמסמכים מזויפים. שלושה מהנערים נתפסו על ידי הגרמנים לקראת סוף המלחמה ונרצחו, אך האחרים שרדו ומרביתם עלו לאחר המלחמה לישראל.

ז'מיאן שבעצמו עלה לישראל בשנות החמישים, תיעד את סיפור הישרדותם של הילדים. הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" ראה אור בהוצאת "יד ושם" ב-1962 וזכה להצלחה מיידית. בעזרת עיתוי מוצלח - באותה שנה הוצא להורג בישראל אדולף אייכמן - הצליח הספר לפרוץ ללבו של הציבור הישראלי, שהיה עד אז אדיש ומנוכר ברובו לסיפוריהם של ניצולי השואה, ולעלילותיהם של "שור", "בעל-שן", "קרנף" ובולוש הקטן התוודעו דורות של ילדים.

בשנת 2005 ראה אור ספרו האוטוביוגרפי של יוסף שפירא, שכונה "קרנף" בחבורת מוכרי הסיגריות. בספרו "מעבר לחומות" מתאר שפירא את חוויותיו מפרוץ המלחמה, דרך הצטרפותו לחבורת מוכרי הסיגריות והיכרותו עם ז'מיאן, ועד לעלייתו לישראל ב-1947.

בסגנון קולח וענייני מספר שפירא איך עברה משפחתו, משפחה חרדית עם שישה ילדים, את ראשית המלחמה; כיצד הבריחו, הוא ואחותו, לחם לתוך הגטו, לבני משפחתו המורעבים; כיצד מתו הוריו ואחיו הקטן מטיפוס ואיך שרדו הוא ואחיותיו את האקציות ואת דיכוי המרד בגטו. 

את מרבית הספר ייחד שפירא לנדודיו בחלק הארי של ורשה, ממקום מסתור אחד לאחר, לפעמים לבד ולפעמים עם ילדים יהודים אחרים. לחבורת מוכרי הסיגריות מקדיש שפירא חלק קטן יחסית, ובו הוא מתאר מנקודת מבטו האישית את האירועים המתוארים בספר של ז'מיאן

המוטו של שפירא בענייני הישרדות היה לא להתבלט. "היו הרבה ילדים כמוני שברחו מהאקציות", הוא אומר, "היו עשרות קבוצות כאלה, אבל מרביתן לא שרדו. למה? כי מספיק שפולני אחד בסביבה היה אנטישמי והיה מודיע למשטרה וזהו, היו עושים מצוד ותופסים אותם. לאט לאט רוב הקבוצות האלה חוסלו. הסחטנים הפולנים עבדו על זה קשה. אם היה לך משהו בעל ערך, אז קודם לקחו לך אותו ואחר כך מסרו אותך למשטרה.

אנחנו ניצלנו כי הבנו שאסור להתבלט ואסור לשוטט. אם רואים אותך משוטט בשכונה, אתה חשוד". מכירת הסיגריות סיפקה לילדים מקור פרנסה וגם כיסוי טוב, אומר שפירא: "כשאתה מוכר סיגריות אתה כבר לא משוטט. גם כששוטר תופס אותך, אז מקסימום הוא לוקח ממך את הסיגריות".

יוסף הקטן מכיכר שלושת הצלבים, זה אני - כללי - הארץ

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…