"שרדתי את האקציות הבאות שביצעו הגרמנים
בגטו, כשאני מסתתרת מפניהם - פעם התחבאתי בשדה התירס שהיה מעבר לגדר של חצר ביתנו,פעם
אחרת בשירותים, ושוב בעליית הגג. בחצות לילה אחד ברחתי, מתחת לגדר הגטו. שני בריונים
פולנים תפסוני ודרשו ממני כסף, או אחרת -היו מוסרים אותי לידי הגרמנים. נשכתי את ידיהם,
והם מרוב תדהמה הירפו מידי ושחררוני.
ברחתי כחיה רדופה לכיוון הרמפה הגבוהה של פסי הרכבת,
בסמוך לגדר הגטו. בצדה השני של הרמפה היה אזור פולני. התחבאתי בין הריסות הבתים ובשדות.
המשכתי להבריח מזון לגטו בכדי להתפרנס.
אנשי הגסטפו תפסו אותי על חם במהלך אחת ההברחות,
אך במהלך החקירה הצלחתי לשכנעם שאני ילדה פולניה (נשאתי תעודת לידה עם שם של בחורה פולנייה
בשם זופיה זאבורסקה מיכאלובה (Zofia
Zaborska Michaelova) ותעודה זו הצילתני מהם.
עליתי על רכבת הלילה והצלחתי להימלט מלבוב,
עיר הולדתי, אל האזורים הכפריים שליד לובלין, בעזרתו של איש אוקראיני אציל נפש בשם
אלכסיי שום, Alexei Shum,שהכין
לי את התעודה הפולנית המזוייפת. שם עבדתי בכל מיני עבודות חקלאיות, עד שהחלו לחשוד
ולהציק לי, ואז נדדתי ממקום למקום עד סוף המלחמה.
בכפר שנקרא "Bjejovka", השתתפתי בטקס "אכילת לחם הקודש". הטקס נערך בכנסייה,
וכלל את אכילת הלחם הקדוש. תוך קבלת הלחם המשכתי לשנן לעצמי: "אני יהודייה, אני
יהודייה".
הצבא האדום שיחרר את לבוב ביולי של שנת
1944. מתוך 110 אלף התושבים היהודיים, שרדו 3,440 איש בלבד את הכיבוש הנאצי, ובגטו
שרדו 820 איש בלבד, כולל אותי.
לאחר השחרור, רציתי לעזוב את הכפר ולחזור
לעירי, מתוך אמונה כי מישהו שהיכרתי אולי שרד, אך לאחר שדיברתי עם הניצול היהודי הראשון
שפגשתי במקרה, הרב ד"ר דוד כהנא, הוא בדק את רשימת 600 הניצולים, וליבי נשבר כשאף
אדם שהיכרתי לא הופיע ברשימת הניצולים הזו.
לא חזרתי ללבוב. הגעתי ללובלין, אל בית היתומים
היהודי שבו נאספו כל ניצולי השואה כמוני יחדיו. ילדים בגילאי 3 עד 15, שהיו ילדים זקנים,ללא
צל של חיוך, עם כאב אינסופי וצער רב. סבלתי ממתח מתמשך, אובדן כרוני של קול ופצעים
מוגלתיים רבים".
זכרונות נעמי קלסקי - תיאורים, זיכרונות
ראה גם :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה