דלג לתוכן הראשי

זכרונות נעמי קלסקי , ילדה בת 12 , בלבוב



"שרדתי את האקציות הבאות שביצעו הגרמנים בגטו, כשאני מסתתרת מפניהם - פעם התחבאתי בשדה התירס שהיה מעבר לגדר של חצר ביתנו,פעם אחרת בשירותים, ושוב בעליית הגג. בחצות לילה אחד ברחתי, מתחת לגדר הגטו. שני בריונים פולנים תפסוני ודרשו ממני כסף, או אחרת -היו מוסרים אותי לידי הגרמנים. נשכתי את ידיהם, והם מרוב תדהמה הירפו מידי ושחררוני.

ברחתי כחיה רדופה לכיוון הרמפה הגבוהה של פסי הרכבת, בסמוך לגדר הגטו. בצדה השני של הרמפה היה אזור פולני. התחבאתי בין הריסות הבתים ובשדות. המשכתי להבריח מזון לגטו בכדי להתפרנס. 

אנשי הגסטפו תפסו אותי על חם במהלך אחת ההברחות, אך במהלך החקירה הצלחתי לשכנעם שאני ילדה פולניה (נשאתי תעודת לידה עם שם של בחורה פולנייה בשם זופיה  זאבורסקה מיכאלובה (Zofia Zaborska Michaelova) ותעודה זו הצילתני מהם.

עליתי על רכבת הלילה והצלחתי להימלט מלבוב, עיר הולדתי, אל האזורים הכפריים שליד לובלין, בעזרתו של איש אוקראיני אציל נפש בשם אלכסיי שום, Alexei Shum,שהכין לי את התעודה הפולנית המזוייפת. שם עבדתי בכל מיני עבודות חקלאיות, עד שהחלו לחשוד ולהציק לי, ואז נדדתי ממקום למקום עד סוף המלחמה.

בכפר שנקרא "Bjejovka", השתתפתי בטקס "אכילת לחם הקודש". הטקס נערך בכנסייה, וכלל את אכילת הלחם הקדוש. תוך קבלת הלחם המשכתי לשנן לעצמי: "אני יהודייה, אני יהודייה".

הצבא האדום שיחרר את לבוב ביולי של שנת 1944. מתוך 110 אלף התושבים היהודיים, שרדו 3,440 איש בלבד את הכיבוש הנאצי, ובגטו שרדו 820 איש בלבד, כולל אותי.

לאחר השחרור, רציתי לעזוב את הכפר ולחזור לעירי, מתוך אמונה כי מישהו שהיכרתי אולי שרד, אך לאחר שדיברתי עם הניצול היהודי הראשון שפגשתי במקרה, הרב ד"ר דוד כהנא, הוא בדק את רשימת 600 הניצולים, וליבי נשבר כשאף אדם שהיכרתי לא הופיע ברשימת הניצולים הזו.

לא חזרתי ללבוב. הגעתי ללובלין, אל בית היתומים היהודי שבו נאספו כל ניצולי השואה כמוני יחדיו. ילדים בגילאי 3 עד 15, שהיו ילדים זקנים,ללא צל של חיוך, עם כאב אינסופי וצער רב. סבלתי ממתח מתמשך, אובדן כרוני של קול ופצעים מוגלתיים רבים".

זכרונות נעמי קלסקי - תיאורים, זיכרונות


ראה גם :

הילד היהודי בשואה : עדותה של נעמי קלסקי


ילדים בשואה - מיזם תיעוד: לכודה: סיפור הישרדותה של נעמי קלסקי


חופשייה - אתר הקיבוצים



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

מסע ההישרדות של הרץ הירשברג, בן 15 , במחנה פלשוב ומראשוני הטנקיסיטים בצה"ל

מאתהרץ הירשברג
ארץ לידהפולין
שמי הרץ הירשברג. נולדתי בשנת 1927 בפולין.
אבי היה ציוני דתי בעל יקב בקרקוב שבפולין. עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 לקחו הגרמנים את היקב ואנחנו עברנו לגטו קרקוב. כשחיסלו את הגטו העבירו אותנו לפלשנב שם היה בית הקברות היהודי. נדרש מאתנו להרוס במו ידינו את המצבות ובמקומן להקים כבישים. הייתי בן 15. למחנה הריכוז פלשוב עברתי עם הורי ואחי הבכור. את אמא הפרידו מאתנו. הקשר עימה נשאר רק דרך הגדר. אחרי חודשיים במחנה הריכוז, אחי נעלם. מאחר והיה בוגר וחזק שלחו אותו למחנה עבודה בגרמניה. על כך נודע לי רק אחרי המלחמה. במאי 1943 נעשתה סלקציה. חלק מהיהודים נשלח לאוושיץ. את אבא שלחו לאושוויץ ואני נשארתי לבד. חבר של אבי היה מבריח מצרכים בסיסיים והוא הציע לי למכור אוכל בין הברקים (ביתני העץ) תמורת מזון. זו היתה פעולה מאד מסוכנת, אך נעתרתי לה. מכרתי מלפפונים, לחם וביצים ותמורת זאת קיבלתי אוכל. מדי ערב הייתי נפגש עם אמא מעבר לגדר ואוכל עימה ביחד. הייתי נותן לה חתיכת לחם וביצה. זה היה משמעותי מאד. רק על הרגעים האלה אפשר לכתוב סיפור. כך נמשך המצב עד סתיו 1944. שינדלר, שהיה בעל מפעל אמאיל בקרק…