דלג לתוכן הראשי

צבי שומרון ( לסלו שטרנברג ) , נער בן 16, עובד במטבח של יחידת ס"ס גרמנית



" בחודש מאי 1944 נכנסו הגרמנים לגטו העיירה בהונגריה והעמיסו אותנו לקרונות הרכבת. נסענו מזרחה לכיוון אושוויץ . מסיבות לא ידועות לי לא הגענו ליעד אלא הרכבת הופנתה לכיוון אוסטריה לשטרסהוף, שם רשמו אותנו והעבירו אותנו לווינה.
יום יום יצאנו לעבודות בפינוי הריסות בווינה. אני במקרה התמחתי בתיקון גגות ועסקתי בזה עד חודש מרץ 1944 . העבודה הייתה מסוכנת , אך קיבלנו הרבה טיפים מדיירי הבתים שאת הגגות שלהם תיקנתי אחרי הדף האוויר של ההפצצות. טיפים אלו עזרו לי מאד  להתקיים מבחינה כלכלית  .
כאשר הצבא האדום הגיע קרוב לעיר ווינה , הגסטפו הוציאו אותנו והובילו אותנו לאורך הדנובה. צעדנו יחד עם הצבא הגרמני הנסוג. באנדרלמוסיה שנוצרה הורדתי את הטלאי הצהוב וזרקתי אותו , מפני שהיו קבוצות חיסול של הס"ס. נהפכתי ל"פליט מהונגריה"  שבורח מהצבא האדום . ללא בושה ניגשתי מדי יום למטבחים של הוורמכאט לבקש מזון. מעולם לא סרבו לי. לפעמים נתבקשתי לעזור בסחיבת תחמושת . פעם נשארתי 3 ימים עם יחידת תותחנים גרמנית , אך שיא החוצפה היה שנתקבלתי לעבודות של יחידת סיוע של הס"ס, שם עבדתי בין 10-15 ימים.
הייתה לי החוצפה ללכת על חבל דק. ביום הראשון שהגעתי ליחידה גרמנית זו  הסכמתי לעבוד מייד . ביום הראשון שם,  מפקד המטבח , רס"ר ס"ס , חקר אותי על המקום ממנו באתי , על גילי , מדוע אינני מגויס . נשאלתי גם מדוע אני דובר כל כך טוב את השפה הגרמנית. התשובות סיפקו אותו . בסוף היום שאל אותי : האם אתה אולי יהודי ? עניתי ב"לאוו מוחץ ". את דפיקות הלב הסתרתי , " מה פתאום" , עניתי " להוריד מכנסיים" ? . הוא ענה, "לא , לא תודה" , " אתה באמת לא נראה יהודי".
"אדוני הקצין!" ביקשתי " תן לי להמשיך את עבודתי במטבח. שטיפת הכלים במטבח הצבאי הרגיעה את ההתרגשות הנוראית שלי .
בינתיים שתי החזיתות התקרבו זו לזו . מצד אחד הצבא האדום, ומהצד השני , הצבא האמריקאי.
באחד הימים הגיעו למקום חיילי ס"ס לוחמים , היה זה הרגע שהעדפתי להעלם. לא התרחקתי הרבה מהכפר קרלסבאך. הגעתי לאחת החוות וביקשתי את האיכר לאפשר לי ללון בסככת החציר שלו . הזכרתי שאני מוכן גם לשלם. הוא סרב אבל היה מוכן למכור לי חלב , לחם וגבינה . אינני זוכר כמה ימים ביליתי בחציר . על כל פנים,  אחרי מספר ימים הוא צעק אלי :  " אתה יכול לזוז , המלחמה נגמרה !"

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…