דלג לתוכן הראשי

מאבק ההישרדות של אלכס ואחות ושאלת הזהות היהודית אחרי המלחמה




אלכס צ'ובן מלבוב היה בן ארבע עשרה כשברח עם אחותו הצעירה ממנו בשנתיים מאתר ההריגה , לאחר רצח הוריהם. 

כשפנו לעבר הכפרים וביקשו עבודה אצל האיכרים , נאלצו להיפרד זה מזה. האחות התגלגלה למנזר בפשמישל ועקבותיה אבדו לו. ואילו הוא התקבל לעבודה בפלבניה ( משק כנסייתי)  אצל כומר אנטישמי, שלא חשד בו כלל שהוא יהודי .

מה ששמע מפי הכומר על היהודים , לא היה  בו כדי לחבב עליו לא את הנצרות ולא את הפולנים. בקיץ 1944,  כשחרר אותו הצבא הסובייטי כבר היה נער בן חמש עשרה, לא ידע מה עליו לעשות , ולכן המשיך בעבודתו השגרתית. בתוך כך הגיעו לאוזניו שמועות שגם הרוסים הורגים יהודים , שמועות שלא היו בלתי סבירות בעיניו. יום אחד הזדמן לעיר הקרובה והופתע לראות יהודים ניצולים מסתובבים ברחוב , בעוד החיילים הרוסים אינם נוגעים בהם לרעה. רק אז גמלה בלבו ההחלטה לחזור לעיר הולדתו לבוב. 

בדרך התעכב בפשמישל ובאקראי פגש ברחוב את אחותו מטיילת עם נזירה. זאת הייתה פגישתם הראשונה אחרי כמעט מאז נפרדו, תקופה שבה לא ידעו זה על גורלו של זה. זאת הייתה פגישה בין אח ובין אחות מיותמים. לאכזבתו של אלכס , אחותו כלל לא שמחה לקראתו , ופחדה שבגללו יזהו אותה שהיא יהודייה. הוא ביקש ממנה שתצטרף אליו, אך היא סירבה והודיעה לו שהיא מאמינה בישו ואינה רוצה להיות יהודייה .

בלבוב נכנס אלכס לבית יתומים עירוני שהייתה בו קבוצה של יתומים יהודים ניצולים כמוהו, השתלב ביניהם והחל ללמוד בבית הספר.  על גורל אחותו שנשארה במנזר לא נתן משום מה את דעתו.

כעבור כחצי שנה הגיע אליו מכר פולני וסיפר לו שפגש באחותו בפשמישל, וכששאל אותה אם יש בדעתה להצטרף לאחיה , מיהרה לנתק מגע ממנו, והתנהגותה נראתה לו מוזרה.  רק אז גמלה בלב אלכס ההחלטה לצאת לפשמישל ולהוציא אותה מן המנזר ויהי מה. אחרי מסע הרפתקאות הגיע אליה אל המנזר וניסה לשכנעה להצטרף אליו, פורט על נימי רגשותיה המשפחתיים ומזכיר לה שהם השרידים האחרונים מכל משפחתם שהוכחדה. הוא הבטיח לה כי תוכל להוסיף וללכת לכנסייה כל אימת שתרצה, ובלבד שתצטרף אליו , אך בלא הועיל. רק כשאיים עליה , כי אם לא תסכים לצאת מהמנזר מרצונה , יוציא אותה ממנו בכוח בעזרת המשטרה ויגלה שהיא יהודייה , התרצתה וחזרה עמו ללבוב .

ככל שהסיפור נשמע מוזר , הוא אינו חריג לתקופתו. מדובר בשני ילדים גדולים ונבונים שסבלו סבל רב. אחרי שהתייתמו מהוריהם , חרב עליהם עולמם. בשעת מאבק ההישרדות שלהם, הם עשו מאמצים גדולים למצוא לעצמם אחיזה כלשהי, כדי שיוכלו להתקיים במובן הבסיסי של המושג. כלומר שיהיה להם אוכל לשובע , קורת גג ומקום להניח בו את ראשם. כשמצאו פינה כזאת- הוא בבית האיכרים בכפר , והיא במנזר – הם לא מיהרו להינתק ממנה. כל עוד לא ראו לפניהם חלופה טובה יותר המבטיחה את עתידם, ויהיו תנאיהם קשים ככל שיהיו . היה צורך  בגורם חיצוני שיעורר אותם לגייס מחדש את כוחות הנפש שלהם, כדי שייחלצו מהמצב ששקעו בו וינתקו מהסביבה שנקלעו אליה. המפגש של אלכס עם הצבא הרוסי המשחרר לא שכנע אותו כי הוא אכן חופשי וכי לא צפויה עוד סכנה לחייו.

 כל עוד לא ראה במו עיניו יהודים מסתובבים חופשיים ברחוב , הוא לא ידע שחרור מהו. אחותו , אחרי כל מה שחוותה בשיטוטיה בין בתי מכרים ואיכרים שדחו אותה, זכתה לבסוף למעט שלווה בין כותלי המנזר , תמורת התכחשותה לזהותה היהודית . היא הייתה מוכנה לוותר על הכול , ובכלל זה  על הקשר עם אחיה, היחיד שנשאר לה מכל משפחתה, ובלבד שיניחו לה לחיות בשקט . שניהם ידעו שכל יקיריהם נכחדו ואין להם עוד בית לשוב אליו. דומה שאין כמו המפגש המנוכר הזה בין האחות לאח , והקושי שלהן לחזור ולהתקרב זה אל זה, להמחיש את התהליכים הנפשיים הקשים שעברו על הילדים והניצולים מאז איבדו את הוריהם וניתקו מביתם.

מקור וקרדיט : נחום בוגנר, בחסדי זרים, הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין , יד ושם , 2000 ,  עמודים 187-189



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…