דלג לתוכן הראשי

מסע התלאות של הילד צבי שרף , בן 7 , בחבל טרנסניסטריה



"נולדתי ב1935 בעיירה קרנוב בצ'כיה אבא היה סוכן ביטוח גדול באזור , ולאימא היתה חנות פרחים. הייתי הבן הבכור במשפחה בו , שנת 1938 נולד אחי רובי . מיד עם התחלת ליל בדולח החליטו הוריי לעזוב את צ'כיה מזרחה לכיוון רומניה, מפני שלאבי הייתה אזרחות רומנית והייתה לו שם משפחה גדולה. נסענו עם הרכבת לעיר בוקובינה ברומניה. שכרנו שם בית, ואבא המשיך לעבוד כסוכן ביטוח ואימא פתחה חנות לכובעים. למשפחה הי ו נכסים רבים כולל טחנת רוח ומחסני עצים למנסרות. אני נשלחתי ללמוד ב"חיידר וחיינו חיים נוחים ושקטים עד שנת 1941.
רומניה הצטרפה לציר הגרמני בשנת 1941 , ובחודש ספטמבר גירשו את כל היהודים מבוקובינה לטרנסניסטריה (חבל ארץ בדרום מערב אוקראינה שנמסרה לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות) שם האזור ניתן על ידי היטלר , לאחר שנכבש בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941 .
נסענו לשם ברכבות משא של בהמות ללא פתחי אוורור. חלק מהמעבר עשינו בהליכה רגלית במשך שבועות.
הקושי היה גדול מאד:  אני הייתי אז בן 7 ואחי הקטן בן 4. ההליכה הייתה קשה, ואני זוכר שלאורך הדרך החיילים הגרמנים והרומנים היו יורים באותם אנשים שלא היו יכולים ללכת. הם השאירו את הנהרגים בצידי הכביש. אלו היו מראות קשים מאוד.  עברנו את נהר הדניסטר, נהר העובר בגבול שבין רומניה לאוקראינה . כל העובר לחלק זה דינו היה מיתה. זה היה מקום ללא היגיינה מינימאלית, והיו שם הרבה מחלות שונות ומשונות. אנשים מתו מרעב ומצמא והתושבים המקומיים היו רודים והורגים את היהודים
אנחנו גרנו בחדר אחד עם משפחה נוספת בעיירה שרגורוד. זו הייתה עיירה יהודית מפוארת שכמובן נספתה כולה בשואה . באותה עיירה היתה טחנת קמח גדולה שהיתה בניהול גרמני. אימי הייתה גרמניה במקור, ודיברה את השפה בצורה מדויקת.  היא מצאה חן בעיני מנהל הטחנה ובזכות זה היה נותן לה שאריות של קמח או שאריות של סחיטת שמן חמניות, וכך הצלחנו להתקיים. בנוסף , היו לנו קרובי משפחה שנשארו בחלק הקומוניסטי של רומניה, והם שלחו לנו חבילות מזון כדי להתקיים. אבא שלי היה מחלק את החבילות לכל משפחה, באופן יחסי לפי גודלה. לאחר תקופה מסוימת אבא הלך להלחם לצד הפרטיזנים , ולא ראינו אותו במשך כשנה.
המחנה שוחרר בשנת 1944 ,עם כניסת הצבא האדום. בעקבות הצבא , חזרנו מיד לרומניה , ולאחר מכן חזרנו לצכיה.  גרנו תקופה מסוימת בבית של סבא וסבתא מצד אימא, אבל לאחר תקופה ביתם של סבא וסבתא נשרף  ואז קיבלנו דירה בעיר פרוידנטל שבצפון צ'כיה התגוררנו שם שנתיים , עד 1946 ,ואז החלטנו לעבור לווינה, משום ששם היה מרכז הפליטים של כל יהודי מזרח אירופה. שיכנו אותנו במרכז פליטים לניצולי שואה ליד בית הכנסת
בחודש דצמבר באותה השנה, הלכתי עם אבי על הגשר שמחבר למרכז ווינה. הרכבת עוברת על גשר זה ואבי רצה לקפוץ על הרכבת בזמן נסיעתה (באותה התקופה כך זה היה נהוג , לקפוץ על הרכבת בזמן שהיא מאיטה בעיקול ) . אבי קפץ ראשון , אבל הוא החליק מול עיני ונהרג במקום. חשבתי לעצמי , איך זה שעברנו את כל תלאות המלחמה ואחרי כל זה , זה מה שהייתי צריך לראות מול עיני. אבי נקבר בווינה בבית קברות היהודי. אימי היתה אז בחודש השביעי להריונה ובפברואר 1948 נולד אחי הקטן . אחי נשא את שמו של אבי . אני שהייתי הבכור במשפחה , צריך הייתי לדאוג לכולם ולתינוק הקטן. אבי הכין לפני מותו מסמכים כדי להגר לאוסטרליה, אך כתוצאה ממותו השתנתה התוכנית."...



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…