שמו של הילד
היה ויקטור אשכנזי. מבטו הנוקב מאתגר
אנשים ללמוד מדוע סיפור החיים שלו - יחד עם מיליוני ילדים יהודים אחרים - עדיין
חשוב היום.
היינו נחושים
ללמוד עוד על ויקטור, משפחתו וגורלו. זה לקח ארבעה חודשים וסיוע משותפים
בחו"ל, אבל בסופו של דבר למדנו את הסיפור שלו:
הוריו, רפאל
ומארי אשכנזי, היגרו לצרפת מטורקיה ונישאו בפריז ב-1920. ילדיהם נולדו ב-1923
(אסתר), 1928 (קורין) ו-1931 (ויקטור).
כשגרמניה פלשה
לצרפת במאי 1940, החיים הדרדרו במהירות
עבור היהודים. הכובשים הנאצים ומשטר וישי משתף פעולה יישמו מדיניות אנטי-יהודית.
על ילדים יהודים אף נאסר להיכנס למגרשי משחקים ציבוריים.
באוגוסט 1941
הקימו הגרמנים בדרנסי, פרבר פריז, מחנה מעבר ליהודים זרים בצרפת. באותו חודש נלקח אבי
המשפחה רפאל בפשיטה שנמשכה במשך ימים והביאה למעצרם של יותר מ-4,000 יהודים. בזמן
שהיה אסיר במחנה דרנסי בצרפת, רפאל הצליח
לכתוב למארי:
• במרץ 1942
הוא כותב: "שלחי לי את התמונה של ויקטור היקר במהירות. . . . בהתחשב בנסיבות,
הם עשויים לפנות את כולנו מכאן בקרוב".
עם קבלת
התמונות ביוני 1942, עונה רפאל: "אני רואה שהוא הופך לילד נאה. אני מקווה
שהוא אדיב ומתנהג כמו שהוא בתמונה ושכולכם, הילדים שלי, אני מקווה שתציית לאמא שלך
ותיתן לה המון עזרה כי בטח יש לה הרבה מה לעשות. היא שוחקת את עצמה בשביל
כולנו."
• ביוני 1942
הוא כותב "אני די שמח לגלות שקורין וויקטור משתתפים בשיעורי תלמוד תורה. זה
טוב מאוד קטנטנים יקרים שלי, המשיכו כך ותלמדו קשה ותראו התקדמות בלימודים”.
• באוגוסט
1942, הוא מייעץ למשפחתו ללבוש תמיד את הטלאי הצהוב שלהם: "שימו לב, אף אחד מכם לא צריך להיכנס לבתי
קפה בפריז, ללכת לקולנוע או להיראות בשום מקום ציבורי; אסור לילדים, ואסתר היקרה
במיוחד, להזניח את ענידת הטלאי הצהוב כי זה יכול להוביל לצרות".
בהיעדרו של אב
המשפחה רפאל, אמו של ויקטור ושתי אחיותיו הגדולות מצאו עבודה. המשפחה רכשה
תעודות זהות מזויפות; אסתר בת ה-18 הלכה לגור עם חברה לא יהודייה; ומארי
וקורין עבדו למען משפחה נוצרית , ניקו, בישלו וטיפלו בילדים.
אבי המשפחה רפאל
כתב ביולי 1942: "מרי היקרה שלי, אני מייעץ לך שאם מישהו יבוא ויציע לך
לשלוח את ויקטור הקטן למקום אחר, אני לא רוצה שהוא יילך ואני לא רוצה שיגיע רחוק
מהבית. שימו לב לעצה זו. ואני מאמין שאת מסכימה איתי ושלא תשלחי אותו לעולם מחוץ לבית ".
מארי יצאה נגד
רצונו של בעלה, על פי כתב יד שלא פורסם שנכתב על ידי אחותו של ויקטור, קאורין
לקאז'ן (בעבר נכתב קורין), באוסף הזיכרון הצרפתי על השואה.
מתישהו בשנת 1942, כאשר בן הזקונים ויקטור
היה בן 11, הוא נשלח בחשאי להצטרף לפנימייה קתולית בסארטה, אזור בצרפת
מדרום-מערב לפריז, ואימץ שם משפחה חדש, דוכין, כדי להסתיר את זהותו. כומר קתולי
בפריז, תאומיר דוו, שעבד עם ארגוני הצלה יהודים להצלת מאות ילדים יהודים, עזר להקל
על ההסתרה של ויקטור בפנימייה .
מארי כתבה
לרפאל שהוא נשלח לאזור כפרי בצרפת בגלל שהוא חולה.
בכמה ממכתביו
של רפאל, הוא שואל את מארי מדוע ויקטור עדיין לא חזר והפגין חרדה גוברת לגבי בנו.
בתחילת אוגוסט
1942 כותב רפאל: "אני מתחנן ממך, מארי היקרה, בבקשה תשמרי על הילדים
ותני להם כמה שיותר לאכול - מעל הכל, שמנים, כי אני מאוד דואג להם ואני יודע את
המעט הזה. ויקטור במיוחד תמיד חיוור".
הילד ויקטור לא
ראה שוב את אביו. רפאל גורש בספטמבר 1942 לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצח זמן קצר לאחר הגעתו ע"י הנאצים.
בעלות הברית
שחררו את פריז באוגוסט 1944. לאחר שחזר הביתה, ויקטור לא חזר לבית הספר. הוא הפך
לחניך בבית מלאכה למוצרי עור. הוא היה המפרנס של המשפחה ולקח את תפקידו ברצינות.
בהמשך חייו,
הוא עבד בסוכנות הצרפתית שטיפלה בפיצויי אבטלה, ובמיוחד סייע לאמני הופעה וטכנאים
שעובדים לסירוגין.
ויקטור
ואחיותיו היו רחוקים מהיהדות כמבוגרים, אם כי שתי האחיות נישאו לגברים יהודים.
ויקטור התעניין בבודהיזם, אסטרונומיה וג'אז.
בשנת 1961
בפריז, ויקטור התחתן עם אדית, מזכירה שהכיר בגלל העניין המשותף שלהם בג'אז. בתם,
מתילדה, נולדה בינואר 1973, הוטבלה לנצרות. ממתילדה, כיום בת 47 ומתגוררת בצרפת,
למדנו שויקטור מת ביולי 2016 בגיל 84.
"אבי היה
איש שמח", אמרה מתילדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה