חיים ארביב נולד ב-1934 בעיר בנגאזי בלוב, שהייתה אז תחת שלטון
איטליה. הוא היה בן זקונים למשפחה מסורתית בת תשע נפשות, שהתגוררה בשכונה מעורבת
של ערבים ושל יהודים ואיטלקים. בשלהי 1940 כבשו הבריטים את לוב מידי האיטלקים, אבל
ב-1941 כבשה גרמניה את האזור והחזירה את השלטון לאיטלקים. בעת הקרבות היו חיים
ואמו נמלטים ברגל מהעיר ומחפשים מחסה מפני ההפצצות. לאחר חידוש השלטון האיטלקי
הורע היחס ליהודים, משום שהשלטונות והאיטלקים המקומיים ראו בהם משתפי פעולה עם
האויב. יהודים בבנגאזי נעצרו, נאסר עליהם לעסוק במסחר, ורכוש יהודי רב הוחרם.
בשנת 1942 גורשו חיים ובני משפחתו למחנה הריכוז ג'אדו, מרחק 1,200
ק"מ מבנגאזי. לפני שנלקחו מביתם, הספיקו הוריו של חיים להחביא מטבעות זהב
בתוך כיכרות לחם, בדפנות של המזוודות ובחגורות, בתקווה שאלה יסייעו למשפחה לשרוד.
במחנה כל משפחה קיבלה שטח קטן בצריף, ורק מחיצות סדינים הפרידו בין משפחה למשפחה.
המזון היה מועט, וכלל בעיקר לחם מעופש. בני המשפחה שרדו בזכות אחיו הבכור ואחותו
הגדולה של חיים, שהשתמשו במטבעות הזהב המוברחים כדי לקנות לחם מהבדואים בסביבה.
המסחר הזה היה כרוך בסיכון רב, כי לעתים היו השומרים יורים במי שהתקרב לגדרות
המחנה. מי שניסה לברוח נורה למוות.
מאות מהיהודים במחנה ג'אדו גוועו ברעב ובמחלות. עם הנספים נמנתה
אחיינית של חיים, שנולדה במחנה ומתה ברעב. בסוף 1942 שמע חיים כי עומדים לרצוח את
הגברים היהודים הכלואים במחנה. חיים רץ אל המקום שבו רוכזו האסירים, וכאשר מצא את
אביו, נצמד אליו כשהוא מתייפח בבכי. לבסוף בוטלה ההוצאה להורג.
עם השחרור בידי הבריטים בתחילת 1943 שבו בני המשפחה לבנגאזי ובנו
מחדש את ביתם שנהרס בהפצצות. חיילי הבריגדה הקימו בבנגאזי בית ספר עברי שבו למד
חיים. זיקתו לארץ ישראל התחזקה.
בסוף 1947, כאשר החריף המאבק בין יהודים לערבים בארץ ישראל, החלו
התנכלויות ליהודים בלוב. סבו של חיים נרצח בידי פורעים. בית המשפחה הותקף, אך שכן
ערבי ירה באקדח כדי להבריח את הפורעים, ולקח את משפחתו של חיים אל ביתו עד שהרוחות
נרגעו. ב-1949 נסעו חיים ומשפחתו לטריפולי והפליגו ממנה לישראל.
בזכות שליטתו בערבית שירת חיים בחיל המודיעין בתפקידי איסוף, מחקר
וחקירת שבויים. הוא היה כתב בעיתון במחנה, וכשנסע לקהיר עם פמלייתו של ראש הממשלה
מנחם בגין לסקר את שיחות השלום עם מצרים הצליח להשיג ראיון בלעדי עם הרמטכ"ל
המצרי.
חיים מלמד שחמט בהתנדבות בגני ילדים ובמועדוני קשישים. לחיים בן,
בת וחמישה נכדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה