דלג לתוכן הראשי

מסע ההישרדות של ניותק נתן אלדר , בן 14 וחצי בשואה , נווט קרב בחיל האוויר הישראלי



אל"ם אלדר ניותק נתן (ז''ל)
בשואה
ניותק היה הצעיר לבית אדלר. כל משפחתו הושמדה בטרבלינקה. רק הוא ואחיו הבכור – פנחס נותרו כנצר יחיד למשפחתם. ויחד שרדו את נדודיהם ברוסיה, הכשרתם כנווטים, ולימים גם בחיל האוויר הישראלי היו מוכרים כ'אחים הנווטים אדלר'.
עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 סיים ניותק כיתה  ו' בגימנסיה העברית בביאליסטוק. עם כניסת הצבא האדום עבר לגימנסיה של דרוסקין . ביוני 1941 עם תחילת מבצע "ברברוסה" היה עם אחיו הבכור פנחס במחנה נופש בדרוסקין, כ - 40 ק"מ מביאליסטוק, והם לא יכלו לחזור לחיק המשפחה.
הוא ואחיו נדדו ברחבי ברית-המועצות והוא רק בן 14.5. תקופת הנדודים היתה בתנאים קשים ,תקופות של הפצצות ורעב . ורק לימים כשהגיעו לקווקאז הצליח ניותק למרות הכל,להמשיך בלימודיו וקיבל שם תעודת בגרות ב 1943.
לאחר מכן,זייף את גילו והתנדב יחד עם אחיו לחיל האוויר הפולני, ולמד נווטות ב'בית הספר לנווטים' של הצבא האדום, בצ'קאלוב כיום אורננבורג, בהרי אורל, והוסמך ב1944 , בהצטיינות כנווט וקצין. ניותק בן ה-17 היה הנווט הצעיר ביותר . והשתתף בהפצצות על גרמניה. פרטים נוספים ,ניתן למצוא אצל אחיו רס'ן אדלר פנחס.
תקומה
לאחר המלחמה הוחזר לוורשה וסופח לטייסת הממשלה הפולנית, טס כנווט לבירות אירופה השונות. הוא ואחיו חיפשו כל דרך לעלות לפלסטינה ולכן ערקו למערב אירופה בנובמבר 1945. בנובמבר 1946 הצטרף לשורות האצ"ל באיטליה כדי לעלות ארצה בדרך בלתי לגאלית ולתרום מניסיונו הצבאי כנווט ללוחמי עצמאות ישראל. עם עליה ב' הגיע לחופי פלסטינה, באוניה 'ולגווד', נתפס על-ידי הבריטים והועבר למחנה מעצר בעתלית, משם ברח והגיע לחיפה. בסוף 1946 התקבל לטכניון. הצטרף ללח"י שבראשו עמד יצחק שמיר. כינויו ב'לח"י'-לוחמי חירות ישראל, היה "שלום". עם הקמת המדינה הצטרף לצה"ל כקצין בחיל השריון ולחם תחת פיקודו של יצחק שדה, השתתף בכיבוש יהודיה.
מרגע הגעתו ארצה היה פעיל בכוחות הביטחון החל ב'לח"י', ואח'כ למרות שאיפתו להמשיך  כנווט קרבי, הוא נאלץ להתחיל בחיל השריון בפיקודו של יצחק שדה. ורק לימים צורף לצוות אוויר.
בשחקים
 עם הקמת חיל האוויר, לאחר שהשקיע מאמצים רבים שתוכר הכשרתו ונסיונו כנווט קרבי.
הוא הועבר אליו בשנת 1948 כנווט. טס במספר טייסות והשתתף במבצעי הפצצה ביום ובלילה. כינויו הידוע והפופולארי בקרב אנשי צוות האוויר, היה "ניותק". משום מה הוא הוגדר כשייך לאנשי 'גח'ל' (שייחוסם היה נחות מזה של 'מח'ל'). נסיונו ושליטתו ב-7 שפות (בניהן: אנגלית, צרפתית ואיטלקית) איפשר לו לטוס עם טייסים שהגיעו מארצות שונות ולא שלטו בעברית. טיסותיו המפורסמות ביותר כנווט היו טיסות צילום במטוס מוסקיטו עם הטייס אל"מ שלמה להט ז"ל, הצילום ארך יומיים (מספר גיחות) ובו צולמו כל בסיסי הצבא המצרי, שדות התעופה וקהיר.  היוזמה וביצוע הטיסות היו של ניותק ושלמה, מבלי שקיבלו  רשות מהממונים עליהם, ועל כך נשפטו, ואח'כ קבלו חנינה מבן- גוריון, ששבחם על הביצוע. הצילומים שימשו לתכנון מערכת סיני – מבצע קדש ב 1956.

ניותק שירת כנווט ראשי בחיל האוויר, יועץ אווירי למפקדת חיל הים וראש ענף אוויר 3. השתתף כנווט בהטסת יוצאי תימן ועליות נוספות ממזרח אסיה. במלחמת קדש קישור ותאם המערכה האווירית עם הטייסות הצרפתיות, ופיתח מערכת יחסים הדוקה עם פיקוד חיל האוויר הצרפתי, שהיה התומך העיקרי של חיל האוויר הישראלי באותה תקופה. ניותק קיבל אות הצטיינות מחיל האוויר הצרפתי ונסע לצרפת למספר פעילויות חסויות של תאום בין שני החילות. האלוף עזר ויצמן כתב עליו "קצין בעל אינטליגנציה בלתי רגילה ויצירתיות בלתי מוגבלת". וכפי הנראה התקדמותו בחיל- האויר, הושפעה  גם מעמדותיו ומעברו ב'לח'י ', שלא היו ב'תקינות הפוליטית' של אותם ימים.
ניותק שירת בחיל האוויר בכל המלחמות עד מלחמת לבנון הראשונה בה שירת כקת"א (קצין תיאום אווירי) קצין קישור בין חיל האוויר לכוחות היבשה. בשנים 1962-5 בהיותו בשליחות מטעם משרד הבטחון וצה'ל בארה"ב חלקן סודיות ,סיים גם לימודי תואר M.Sc   בהצטיינות, בהנדסה תעשייתית באוניברסיטת קולומביה.
ב-1985 סיים את שירותו כסגן אלוף .ודרגת אלוף משנה  שהוענקה לו במילואים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…