דלג לתוכן הראשי

אבי אורן , הילד בן ה4 משואת יהודי הונגריה שהפך לטייס קרב מוביל בחיל האוויר



אל"ם אורן אברהם
בשואה
בחודש מאי 1944, פחות מחודשיים לאחר כיבוש הונגריה ע"י הגרמנים החל גירוש יהודי הפרובינציה ההונגרית הכוללת את העיר Szeged בה נולד אבי אורן בנובמבר 1941 והתגורר עם משפחתו עד לכיבוש הגרמני. במקביל לגירוש לאושוויץ שם ניספו 450,000 יהודים בתוך חודשיים התנהל משא ומתן בין נציג וועדת ההצלה של יהודי בודפשט, יואל ברנד ובין אייכמן על האפשרות לעצור את ההשמדה על בסיס עסקה כלכלית שכללה אספקת 10,000 משאיות תמורת מליון יהודים.
יואל ברנד נשלח לאיסטנבול להציג את ההצעה הגרמנית בפני נציג הסוכנות ובאותה עת המשיכה אשתו הנזי במגעים עם אייכמן ולאחר זמן קצר צרפה אליה גם את קסטנר.
בעקבות הקצב המהיר של הגירוש פנו הנזי וקסטנר לאייכמן בדרישה להבטיח את חייהם של יהודים כדי להבטיח "סחורה", יהודים חיים, למקרה של התקדמות במשא ומתן. אייכמן קיבל את הדרישה והסכים להפנות מספר רכבות, ממקומות שונים בהונגריה לאוסטריה ובהן כשלושים אלף יהודים. בפועל נשלחו רק 15,000 יהודים מערי השדה וביניהם משפחתו של אבי בעקבות הוראה כתובה של קלטנברונר (סגן מפקד ה SS) בהתאם לצורך בעובדי כפיה בווינה כדי לסייע בעבודות ביצורים שם.
הייחוד במשלוח היהודים האלה לאוסטריה היה בהוראה מפורשת שבניגוד לנוהג הרגיל, יש להשאיר בחיים גם את היהודים שאינם כשירים לעבודה, (מעל עשרת אלפים להערכת הגרמנים). כך קרה שכמעט כל אלה שנשלחו באותו זמן לאוסטריה נשארו בחיים בשעה שכל יתר היהודים שגורשו מהונגריה נשלחו ישר לאושוויץ ורק בודדים מהם שרדו.
אבי עם אמו, סבתו וסבו היו ברי מזל וגורשו ב 28 ליוני 1944 במסגרת הנ"ל ל Strasshof ולמחנה עבודה. אמו של אבי לא שרדה את מחלת השחפת בה חלתה ונפטרה והיא בת 29. המשפחה הועברה ב 23 אפריל 1945 ל Teresienstadt וב 9 למאי שוחררה על ידי הצבא האדום.
אביו, ששהה במחנה מאוטהאוזן בתנאים קשים ביותר ושרד את צעדת המוות לגונסקירכן, שוחרר בידי הצבא האמריקאי. לאחר השחרור התאחדה המשפחה מחדש בעיר שממנה הוגלו, אך ללא אימא זיטה.

תקומה
כבר ב־1946 החליט אביו לעלות לארץ ישראל, וביצע זאת ב־1949 לאחר שנישא בשנית למגדה ולאחר שארבעה חודשים קודם לכן נולדה האחות יהודית.  שבעת בני משפחתו הוברחה דרך "מסך הברזל" עד הגיעם לנמל בַּארי שבאיטליה, משם הפליגו לארץ. ב־1950 התיישבה המשפחה בנהריה. האב, שהיה נגר אוּמן, הקים מיד נגריית אומנות לרהיטים ופירנס בכבוד את משפחתו. אבי גדל ולמד בנהריה שם היתה לו ילדות נהדרת.
במהלך שנות ילדותו התפתחה אהבתו של אבי לתחביב הטיסנאות שהתרחב לתחום התעופה. בהשפעת חברו הקרוב, עזרא זנדמן (דותן), לימים טייס קרב, הצטרף לקלוב התעופה שבנהריה, שם גילה את משיכתו גם לטיסה ולהנדסה. בן 14, כבר ניהל בעצמו את קלוב התעופה בנהריה. בהמשך סיים בהצטיינות קורסי דאייה וטיס של גדנ"ע־אוויר, וכך נסללה הדרך לקורס הטיס של חיל האוויר, שאליו התקבל עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1960.
בשחקים
אברהם סיים את קורס הטיס ב־1962, והוצב לטייסות קרב כטייס על מטוסי "מיסטר", "מיראז'", "נשר" ו"כפיר". בסוף תקופת שירותו במילואים הדריך בבית הספר לטיסה, עד 1998.
לאברהם 23 שנות טיסה מבצעית על מטוסי קרב, לחם בכל מלחמות ישראל. לזכותו 3,000 שעות טיסה ומאות גיחות מבצעיות שבמהלכן הפיל מטוס אויב (במלחמת יום הכיפורים).
ב־1967, במסגרת השירות הצבאי, התקבל לטכניון. סיים את לימודיו כמהנדס אלקטרוניקה ושימש בתפקידים בכירים בחיל האוויר בתחום פיתוח אמצעי לחימה. עם התמנותו לקצין הקשר החילי והפיכת הארגון למחלקה, הוענקה לו דרגת אל"ם.
לאחר השחרור
עם שחרורו מצה"ל בשנת 1982, החל אברהם לעבוד בחברת "מוטורולה". במשך 20 שנה שירת בחברה בתפקידים בכירים בתחום הביטחוני והאזרחי בתחום התקשורת המתקדמת. בין תפקידיו: מנהל אגף אלקטרוניקה צבאית; מנהל אגף הנדסה ומנהל חטיבת מערכות תקשורת. בטרם פרש מהחברה, היה נציג "מוטורולה ישראל" במרכז החברה שבארצות הברית, ושימש מנהל משרד הקישור בהנהלת החברה עד לפרישתו בתחילת 2002.
כיום אברהם פועל ממשרדו הביתי לקידום ולייצוג טכנולוגיות ישראליות מול גורמים מסחריים וטכנולוגיים בחו"ל. מתנדב פעיל בפרויקט "מתקומה לשחקים".
  מקור המידע :


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…