דלג לתוכן הראשי

מסע ההישרדות של הילדים מניה ובוריס בתקופת השואה



אבא של מניה התנדב לצבא כחייל, ומאז היא לא שמעה ממנו (הוא כנראה נהרג במלחמה).

מניה בת 7 עם אחיה בוריס תינוק בן שנה ועם אימה צילה, סבא אברהם וסבתא רוזה חשו בקרבתם של גרמנים עזבו את ביתם ואת רכושם וברחו לצפון ברית המועצות בשנת 1941. יהודים שלא הצליחו לברוח, הושמדו ב"באביי יער", בור ענק שירו לתוכו 34000 יהודי קייב במשך יומיים, בספטמבר 1941.

הבריחה ברכבת האחרונה

הם ברחו ברכבת משא האחרונה שיצאה מקייב במשך המון זמן בלי אוכל ומים. האח הקטן של מניה כל הזמן היה חולה, הרכבת בה הם נסעו הופצצה בלי הפסקה בידי הגרמנים. סוף סוף הם הגיעו לכפר תשלה ליד עיר צ'קלוב. בשנת 1941 בכפר הנ"ל היה יבול מאוד עשיר של דגנים שלא הספיקו לקצור לפני ששלג כיסה אותו. הדגנים התחילו להירקב תחת השלג והוציאו חומרים רעילים וכל מי שאכל מהם מת. זה קרה גם לסבא של מניה, אברהם. למזלם של צילה ואחיה הקטן בוריס שלא אכלו מהדגנים ושרדו, אולם מניה אכלה והיא כמעט גססה. על מנת להציל את מניה ובהיעדר כסף לקנות אוכל או תרופות צילה החליפה את השמלה שלה בסיר חמאה קטן ובכך הצילה את חייה.

ליד ביתם היה גן  ילדים שאליו קיבלו ילדים עד גיל 7, מכיוון שמניה הייתה כבר בת 8 היא לא יכלה להתקבל לגן ולכן החלה לעבוד בגן (לשטוף כלים ולטפל בילדים) תמורת אוכל, אבל האוכל לא הספיק והמשפחה של מניה השלימה מאיסוף קליפות תפוחי אדמה.כשנגמרה המלחמה צילה אם ילדיה התחילה בחזרתה לקייב. בדרך לקייב האח בוריס חלה במחלות זיהומיות קשות. מסיבה זו הורידו אותם מהרכבת פעמיים מחשש להידבקות מבוריס.

באחת הפעמים הגיעו לכפר יהודי, לרינו ליד עיר דנפרופטרובסק. מכיוון שאנשי הכפר נהרגו או ברחו במלחמה רוב בתי הכפר עמדו ריקים, כך באחד הבתים התמקמה משפחתה של מניה. מכיוון שאת כל שנות חייו האח בוריס העביר במצוקה של אוכל ותנאים נאותים למחיה בהייתו בן 5 הוא לא ידע ללכת ולא לדבר והיה מאוד מאוד חולה. גם צילה חלתה בדלקת ריאות קשה כשטיפלה בבוריס. כך מניה, ילדה בת 12 נשארה אחראית וטיפלה בצילה שהייתה בבית חולים (הנמצא שלוש קילומטר מהבית) וגם טיפלה בבוריס. כל יום מניה הייתה הולכת דרך היער לבית החולים להביא חתיכת לחם שיהיה לצילה מה לאכול.

כעבור שנה המשפחה סוף סוף חזרה לקייב. כשחזרו לביתם גילו שמשפחה זרה תפסה אותו. מכיוון שזו הייתה משפחה עם ילדים וגם מכיוון שנאבדו במלחמה מסמכים המוכיחים שזהו ביתם אז לא הכניסו אותם לבית הזה והמשפחה של מניה נשארה ברחוב. סבתא רוזה התחילה לעבוד כמטפלת במשפחה של אישה בשם פניה. כאשר צילה וילדיה נשארו ללא בית, פניה הכניסה אותם לעליית הגג של ביתה. במקום זה לא היו חלונות וכאשר היו גשמים פניה הייתה מכניסה את המשפחה פנימה לתוך חדרה שגודלו שמונה מ'. בימים גשומים אלה בחדר זה ישנו שמונה אנשים. רק כעבור שנתיים משפחתה של מניה הצליחה לחזור לדירתה המקורית.

הילדים מניה ובוריס 1945


במהלך השנתיים האלה המשפחה של מניה הייתה נרדפת על ידי המשטרה המקומית מכיוון שלא היו להם מסמכים המקשרים אותם לקייב. משפחות כאלה לא היו זכאיות לעבוד בקייב, לכן מניה בחשאי הייתה מוכרת בתחנת רכבת מקומית תפוחי עץ ומים ובכך הייתה מרוויחה קצת כסף לאוכל בשביל משפחתה. המים והתפוחים היו כה כבדים בשביל ילדה בת 12, שכאבי הגב מאז עוד מלווים את סבתא רבתא שלי עד היום. באותו זמן למניה הייתה רק שמלה אחת וזוג נעליים אחד. כל ערב היא הייתה מכבסת את השמלה ולמחרת הייתה לובשת אותה שוב.  


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…