דלג לתוכן הראשי

הנער היהודי שלמה פרל בבית ספר של נוער היטלר בבראונשווייג,



שלמה פרל (נולד ב-21 באפריל 1925) הוא יהודי ניצול השואה, פועל למען הנצחת תודעת השואה, בין היתר הוא כתב את קורותיו בספר אשר בהמשך עוּבַּד לסרט נושא פרסים בשם "אירופה אירופה".
ביוגרפיה
פרל נולד בעיר פיינה בסקסוניה התחתונה שבצפון גרמניה, למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ופרסום חוקי הגזע, ובעקבות ביזה של חנות הנעלים של משפחתו ולאחר שסולק מבית הספר בו למד, עבר ב-1935 עם משפחתו ללודז' שבפולין.
לאחר פלישת הנאצים לפולין ברח שלמה פרל עם אחיו יצחק לחלק הסובייטי של פולין, והצטרף לבית ילדים סובייטי ולארגון הנוער הקומסומול; אחיו המשיך ליעד אחר. עם פלישת גרמניה לברית המועצות בשנת 1941 נמלט, ומאוחר יותר נפל בשבי יחידה של הצבא הגרמני. בזכות שליטתו המוחלטת בשפה הגרמנית הצליח פרל לשכנע את לוכדיו כי שמו למעשה יוזף פרייל (Josef Perjell) וכי הוא אזרח גרמני החי מחוץ לגרמניה. פרל התקבל ליחידה ושימש בה כמתורגמן רוסית-גרמנית. במסגרת תפקידו נטל חלק כמתורגמן בחקירת בנו של סטלין, שהיה קצין בצבא האדום. פרל היה בסכנה מתמדת עקב היותו יהודי נימול, והוא ניסה להימלט במספר הזדמנויות מהצבא הגרמני חזרה לסובייטים, אך ללא הצלחה.
בגלל שהיה עדיין קטין, נשלח לבית ספר של נוער היטלר בבראונשווייג, שם המשיך להסתיר את זהותו היהודית תחת השם יוזף פרייל. באותה תקופה הייתה לו חברה בשם לני לטש, נאצית נלהבת שלמרות אהבתו הגדולה אליה, נמנע מלספר לה על היותו יהודי. פעם אחת גילתה אמה של לני שפרל הוא יהודי, אך היא נמנעה מלגלות את סודו.
קרוב לסיום המלחמה נתפס פרל עם חבריו ליחידה הגרמנית על ידי יחידה של צבא ארצות הברית, אך בגלל שהיה מגויס זוטר לא נעצר כאסיר מלחמה אלא שוחרר. הוא מצא את אחיו יצחק ונודע לו על מותם של הוריו. עקבות אחותו, שברחה לכיוון הרוסים, אבדו.
בתום המלחמה חזר פרל לזהותו היהודית ושימש תקופה קצרה כמתורגמן בצבא הסובייטי. עלה לארץ ישראל ביולי 1948, התגייס לצה"ל והשתתף במאבק על שחרור ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות.
שנים רבות לאחר מכן, כתב את סיפור חייו בספר אוטוביוגרפי בגרמנית, שתורגם לאחר מכן לעברית ויצא ב-1991 בשם "קוראים לי שלמה פרל!". בשנת 1990 יצא לאקרנים הסרט "אירופה אירופה" המבוסס על סיפורו, בו הוא גם השתתף. הסרט זכה ב-1991 בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס האוסקר. ב-1994 יצאה לאור מהדורה חדשה של הספר בעברית בשם "אירופה אירופה".
כיום מספר שלמה פרל את סיפורו האישי במקומות רבים, ופועל למען העמקת תודעת השואה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…