דלג לתוכן הראשי

כאן יא מכאן: היבט ומבט בתמונת זיכרון הילדות בתקופה השואה והמלחמה בלוב


כאן יא מכאן
היבט ומבט בתמונת זיכרון הילדות בתקופה השואה והמלחמה בלוב

הוצאת רסלינג , 2017
ספרה של נאוה ט. ברזני בוחן עדויות מאוחרות של מי שהיו ילדים בתקופת המלחמה והשואה בלוב בין השנים 1945-1938. 


במרכז הספר ניצבים המפגשים שערכה המחברת עם המרואיינים והיחסים הדינמיים, הדו-כיווניים, הנוצרים בין זיכרון להיזכרות. יותר מכפי שהוא מבקש לגולל סיפור חתום, חותר ספר זה להמחיז את התנועה האינסופית שעל ידה העבר וההווה מוסיפים להתהוות זה בדמותו של זה.  

מצד אחד, המחברת מכירה בכך שזיכרונם הפרטי של העדים משורג בסיפורי הזיכרון של המבוגרים ששהו עמם, בספרות המחקר והייצוגים הרווחים בסיפורי השואה בכלל ובלוב בפרט, כמו גם בשיח הפוליטי, התרבותי והחברתי; מצד אחר, מבקשת המחברת לחלץ מבעד לסיפורים הנרכשים והמסוכמים את ההבהוב החומק של הזיכרון הפרטי. באמנות קשב שאין עדינה וסבלנית ממנה, מלווה ברזני את מרואייניה בדרכים הראשיות של הזיכרון המוכלל עד שהוא מצמיח את מבוך הסמטאות של החוויה הכמוסה, המייָחדת.

לשם כך היא עושה שימוש מזהיר בדימויים חזותיים – תצלומים מהתקופה שהיא מציגה בפני העדים ורישומים שהם מתבקשים להכין במהלך השיחה. הדימויים הללו מצליחים לעקוף את סיפורי-העל ולדובב שברירי מציאות פנימית וחיצונית שהודחקו; לפרוץ את תבניתו היצוקה של הזיכרון למהלכה החי של ההיזכרות. לנוכח המראות, הגבולות בין העבר לבין ההווה מתמוססים וחומר המציאות מערים על מחסומי התודעה. האדם המצייר נעשה מעט מעט לאדם המשחק: ככל שמרואייניה של ברזני מציירים לפניה את רצינותו החשאית של משחקם, הספר נעשה לבמה עשויה מילים, והמאבקים והתקוות המוצגים עליה מתחוללים לעולם עכשיו, ברגע הזה.

נאוה ט. ברזני היא אמנית, מרצה, אוצרת ומנהלת הגלריה במכללה ע"ש דוד ילין. תלמידת דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. ברזני נולדה בפתח תקווה להורים שעלו מלוב. זהו ספרה הראשון

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…