דלג לתוכן הראשי

נבון מיכאל, הילד מהשואה שהפך לנווט קרב ותא"ל בחיל האוויר


נולדתי בקישינייב, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות לאבי ז"ל, אאורל סימשה, יליד רומן שברומניה, שהיה עו"ד, ולאימי ז"ל, פולי סימשה (לבית אטצקי).
כשהייתי בן כמה חודשים נרצח אבי (אין לי פרטים על כך). אימי נעצרה, וגורשה ולבסוף הגיעה יחד איתי לבוקרשט. מבוקרשט ברחנו לפריז ושם שלחו אותי לבי"ס קתולי (אקול פנלון) ואמרו לא לגלות שאני יהודי. בזיכרוני אסוציאציה על "חופש הבחירה" שלי – מעל הלוח היה פסלון של ישו הצלוב, ביוזמתי נהגתי להצטלב בסדר הפוך מהמקובל, בתפילת הבוקר כדי להביע את יהדותי.
תקומה
 ב1947/8 בפריז, חששו אימי וקרוביי מדרגה שנייה ששרדו, מפרוץ מלחמה נוספת בישראל, והחליטו לנסוע למקום שבו לא יהיו מלחמות. כולם נסעו למקסיקו סיטי. אימי ואני עלינו ארצה באוניה ממרסיי לחיפה. (למיטב זיכרוני באוניה "קדמה" או "נגבה")
הגענו  לחיפה ב- 7.12.48  ומשם נסענו לתל-אביב. (ב1965 ביקרתי אצל קרובי במקסיקו. מלחמות לא היו להם שם. אבל מצאתי אותם חצויים באמונתם – הדליקו נרות שבת וגם הלכו לכנסיה).
באוניה למדתי את האותיות הראשונות בא"ב העברי. אני זוכר שכל אותיות הדפוס נראו לי דומות מאד זו לזו – כולן מרובעות.
בתל-אביב, למדתי בבי"ס יסודי "לדוגמא" ברחוב בן יהודה ואחר כך בתיכון מקצועי "שבח". הייתי חבר ומדריך בתנועה המאוחדת ובגרעין של ה"שכטריסטים". הייתי מיועד להתגייס לנח"ל עד שקיבלתי זימון לקורס טיס מחיל האוויר. התגייסתי ב 2.11.58.
בשחקים
התחלתי עם קורס מספר 32 ועברתי לקורס נווטים 15/ב. ב- 14.3.61 הוסמכתי כחניך מצטיין של מסדר כנפיים מספר 33 – הפעם הראשונה שנווט הוביל את קבוצת הבוגרים. תקופה קצרה טסתי בטייסת 110 אחר-כך ב 103 ואח"כ כמדריך קרקע בכיר בנמ"א.
ב- 1966 עברתי ללהק מודיעין במטה ח"א (אז אוויר 4) בו שירתתי עד 1974.
ב-1974 השתתפתי בהקמת מינהל תקציבים וביקורת – מת"ב בו שמשתי גם כראש ענף תקציבים. ב- 1979 קודמתי בדרגה לאל"מ ומוניתי לראש המינהל.
ב-1982 החלטתי לפרוש אך במהלך חופשת השחרור הוצע לי לעבור למטה הכללי ולשמש כיועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, בדרגת תא"ל – תפקיד כפול בו שימשתי כ- 9 שנים.  הייתי בין הראשונים, אם לא הראשון, מאנשי חיל האוויר שצורפו לפורום המטה הכללי שלא במסלול פיקודי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…