דלג לתוכן הראשי

נבון מיכאל, הילד מהשואה שהפך לנווט קרב ותא"ל בחיל האוויר


נולדתי בקישינייב, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות לאבי ז"ל, אאורל סימשה, יליד רומן שברומניה, שהיה עו"ד, ולאימי ז"ל, פולי סימשה (לבית אטצקי).
כשהייתי בן כמה חודשים נרצח אבי (אין לי פרטים על כך). אימי נעצרה, וגורשה ולבסוף הגיעה יחד איתי לבוקרשט. מבוקרשט ברחנו לפריז ושם שלחו אותי לבי"ס קתולי (אקול פנלון) ואמרו לא לגלות שאני יהודי. בזיכרוני אסוציאציה על "חופש הבחירה" שלי – מעל הלוח היה פסלון של ישו הצלוב, ביוזמתי נהגתי להצטלב בסדר הפוך מהמקובל, בתפילת הבוקר כדי להביע את יהדותי.
תקומה
 ב1947/8 בפריז, חששו אימי וקרוביי מדרגה שנייה ששרדו, מפרוץ מלחמה נוספת בישראל, והחליטו לנסוע למקום שבו לא יהיו מלחמות. כולם נסעו למקסיקו סיטי. אימי ואני עלינו ארצה באוניה ממרסיי לחיפה. (למיטב זיכרוני באוניה "קדמה" או "נגבה")
הגענו  לחיפה ב- 7.12.48  ומשם נסענו לתל-אביב. (ב1965 ביקרתי אצל קרובי במקסיקו. מלחמות לא היו להם שם. אבל מצאתי אותם חצויים באמונתם – הדליקו נרות שבת וגם הלכו לכנסיה).
באוניה למדתי את האותיות הראשונות בא"ב העברי. אני זוכר שכל אותיות הדפוס נראו לי דומות מאד זו לזו – כולן מרובעות.
בתל-אביב, למדתי בבי"ס יסודי "לדוגמא" ברחוב בן יהודה ואחר כך בתיכון מקצועי "שבח". הייתי חבר ומדריך בתנועה המאוחדת ובגרעין של ה"שכטריסטים". הייתי מיועד להתגייס לנח"ל עד שקיבלתי זימון לקורס טיס מחיל האוויר. התגייסתי ב 2.11.58.
בשחקים
התחלתי עם קורס מספר 32 ועברתי לקורס נווטים 15/ב. ב- 14.3.61 הוסמכתי כחניך מצטיין של מסדר כנפיים מספר 33 – הפעם הראשונה שנווט הוביל את קבוצת הבוגרים. תקופה קצרה טסתי בטייסת 110 אחר-כך ב 103 ואח"כ כמדריך קרקע בכיר בנמ"א.
ב- 1966 עברתי ללהק מודיעין במטה ח"א (אז אוויר 4) בו שירתתי עד 1974.
ב-1974 השתתפתי בהקמת מינהל תקציבים וביקורת – מת"ב בו שמשתי גם כראש ענף תקציבים. ב- 1979 קודמתי בדרגה לאל"מ ומוניתי לראש המינהל.
ב-1982 החלטתי לפרוש אך במהלך חופשת השחרור הוצע לי לעבור למטה הכללי ולשמש כיועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, בדרגת תא"ל – תפקיד כפול בו שימשתי כ- 9 שנים.  הייתי בין הראשונים, אם לא הראשון, מאנשי חיל האוויר שצורפו לפורום המטה הכללי שלא במסלול פיקודי.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…