דלג לתוכן הראשי

שלום יורן , בן 15 , נער פרטיזן




ב-1939, כשפולין נכבשה בידי הנאצים, היה שלום יורן  (אז: סלים שניצר) נער בן 14. יורן, שנולד בווארשה, התגורר עם משפחתו בעיירה הסמוכה רציונז. יחד עם משפחתו ברח לכיוון מזרח, בואכה השטחים שסופחו לברית המועצות. העיירה קורניץ, בה התיישבו, נכללה בשטח שנכבש על ידי הגרמנים ב-1941. יום לפני יום כיפור של שנת 1942 ניתנה הוראה לחסל את הקהילה היהודית שם, שמנתה כאלף יהודים. רובם ככולם, בהם הוריו של יורן, ונרצחו.
מעטים, בהם יורן ואחיו הגדול מושיו, הצליחו לשרוד. השניים הסתתרו באסם של איכר, ונמלטו לאחר מכן אל היער. "לפני הפרידה מאמא שלי, היא אמרה לי: 'לך להילחם... נסו להציל את עצמכם, לנקום את המוות שלנו, לספר לעולם מה קרה'. אלו הדברים שהנחו אותי דרך התקופה השחורה ההיא, נתנו לי כוח להילחם", סיפר לימים.
יורן, אחיו וחבורה נוספת של גברים ניסו להצטרף לפרטיזנים ביער, אך בשל יהדותם והעובדה שלא היו חמושים, נתקלו בסירוב. בסוף הסכים מפקד של יחידת פרטיזנים מקומית לשלוח אותם למשימת ניסיון: להסתנן לקורניץ, לנסר את עמודי הטלפון ולשרוף את בית החרושת לקתות רובים. מידע מודיעיני שהתקבל מאחד הכפריים באזור סיפק את המיקום המדויק של המוצבים וסידורי השמירה במפעל.
שלום וחבריו קיבלו רימון ורובה. החבורה, שמנתה 12 לוחמים לא מאומנים, יצאה למשימה בלתי אפשרית: לגבור על שוטרים וחיילים גרמנים ששמרו על המפעל. הם צעדו לאזור בלילה, עד שנפתחה לעברם אש. שלום וארבעה נוספים יצאו לדרך. יעקב, חברו של שלום, השתלט על אחד השומרים, בשעה שיתר חבריו הציתו את בית החרושת. במהומה שהשתררה במקום – שכללה יריות רובים, אש מקלעים ופצצות תאורה – הם הצליחו להימלט ליער.
בלילה הבא אחד מהם יצא לכפר כדי לבקש אוכל. כשחזר, סיפר לחברים כי אנשי הכפרים סברו שמאות פרטיזנים השתתפו במתקפה על המפעל. מבחינת שלום, היתה זו ראשית הנקמה ברוצחי משפחתו.
בהמשך, הוא היה פרטיזן ביערות בבלארוס, נלחם בגרמנים ובמשתפים הפעולה עמם, וניהל מלחמת גרילה נגד הצבא הגרמני, שכללה מארבים לשיירות, ופיצוץ גשרים, מסילות ברזל ורכבות גרמניות.

"היו פעמים שלא אכלתי במשך שלושה, ארבעה או חמישה ימים. אבל זה היה בסדר. כשאתה צעיר אתה יכול לעשות דברים כאלה, כשאין ברירה. אבל כשאין מים – זה באמת קשה", סיפר לימים. "היתה פעם שהייתי כל כך צמא ולא היו מים ביערות. בסוף מצאנו בית ליד היער וראיתי שם חזירים שותים מים. כרעתי ברך והתחלתי לשתות איתם, כי לא יכולתי לחכות עוד 20 שניות כדי לקבל מים נקיים. שתיתי את המים המלוכלכים", סיפר.
ב-1946 עלה לארץ ישראל בזהות בדויה של חייל בריטי. בארץ הוא שינה את שמו לשם העברי שלום יורן, והתגייס לשרות האוויר, ממנו התפתח חיל האוויר. בשבע שנותיו שם הוא נשלח ללמוד תיקון מטוסים באוקלוהומה בארה"ב – ובכך סלל את דרכו לקריירה בתחום.ב-1955 הצטרף לתעשיה האווירית ועבד שם 22 שנה בתפקידים בכירים, ובכללם סמנכ”ל בכיר והמנהל הראשון של חטיבת בדק מטוסים.
ב-1979 עבר עם משפחתו לארה"ב, שם היה יו"ר ושותף של חברת מטוסים מסחריים. לצד זאת, הוא היה אחד ממייסדי מוזיאון המורשת היהודית בניו יורק ועסק בפעילות פילנטרופית: בין היתר, הקים קרן מלגות באוניברסיטת תל אביב לסטודנטים שחקרו את השואה.
ב-1996 יצא לאור באנגלית ספר זכרונותיו. ב-2003 הוא תורגם לעברית בשם “הקורא תיגר". בין היתר, תורגם הספר גם לסינית. יורן, שהתגורר בברוקלין, נקבר בישראל. הוא הותיר אחריו את אשתו, הפסלת ורדה יורן, שתי בנות ושני נכדים.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…