דלג לתוכן הראשי

נטי בן זאב, בת 14, מסתתרת באסם בעליית הגג

נטי נולדה להוריה, חנה-אנה ומשה צאודרר, נטי היתה בת בכורה להוריה ונולדו אחריה עוד 3 אחים (אהרון, צבי ו-לוי).

בבקרים היתה לומדת בבית ספר פולני ואחר-הצהריים בבית ספר עברי.
משפחתה גידלה חיטה, הבית היה ציוני ושומר מסורת.
היא גדלה בבית עשיר והיו לה חיים מאושרים.

בהיותה כבת 13, בשנת 1939, משפרצה המלחמה והרוסים פלשו לפולין – כשבועיים לאחר מכן נסגר בית הספר העברי שנטי ואחיה למדו בו.

בשלב הראשון הגרמנים הכריחו את משפחתה לספק להם את החיטה מהשדות שעיבדו, בשנים הראשונות הם חיו בשקט יחסי.

לאחר כשנתיים פלשו הגרמנים לעיירה הורדנקה, נטי ואחיה עברו כ-5 אקציות ולאחר שכבר הבינו שלא נותרו עוד כמעט יהודים בעיירה ועוד מעט יגיע תורם - הם הסתתרו באסם שבעליית הגג.

באחת מן האקציות יצאה האם על מנת להכין לחם להאכיל את ילדיה – הגרמנים תפסו אותה, היא היתה אז בחודש החמישי להריונה.

לאחר שנתפסה האם ברחו בלילה, הסתובבו כשבועיים בין גויים שעבדו אצלם ולאחר מכן הועברו דרך הגבול לרומניה.

בזמן הזה הצליחו להעלות את אחד האחים, אהרון, על אחת מאניות המעפילים – שטבעה, ואהרון נספה.

במהלך הדרך הם חלו בטיפוס, ולכן – משהגיעו לרומניה (לעיר צ'רנוביץ)  ונתפסו הם הועברו לכלא, אך בגלל הטיפוס שהיו חולים בו – אושפזו בבית חולים יהודי , בו שהו כשמונה עשר חדשים, עד ששוחררו בידי הרוסים.

נטי ואחיה ברחו מהרוסים על-גבי סוס ועגלה במשך 4 שבועות, עד שהגיעו לבוקרסט (עיר הבירה).

בצילום : נטי מימין , האם חנה אנה ואחד מהאחים 



בינואר 1945, שלושה חדשים לאחר שהגיעו לבוקרסט בירת רומניה, עלו שלושת האחים עם האב בעזרת מסמכים פיקטיביים.

הם חיו תקופה במחנה מעבר בעתלית, אחרי כן עברו לגור בגבעתיים בבית "עולי פולניה", שם גרו 7 שנים – 3 משפחות בדירה אחת.

הדבר המשמח ביותר שנטי מציינת בחייה הוא העובדה שהקימה בית ומשפחה לתפארת במדינת ישראל, היא נישאה, ילדה שתי בנות ויש לה מהן 6 נכדים לתפארת.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…