דלג לתוכן הראשי

הנער ינק פוקס , בן 17 , התחזה לחייל גרמני




יונה (ינק) פוקס נולד ב – 1925 בעיר לבוב, שבאותה תקופה הייתה בשטח פולין, וכיום שייכת לאוקראינה. זוהי עיר רב לשונית, שהייתה בעבר חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית.
 הבית בו גדל היה בעל תרבות גרמנית. ינק הנו בוגר הגימנסיה העברית זיגמונטובסקה. 
ביוני 1941 נכנסו הגרמנים ללבוב ורצחו אלפי יהודים. בנובמבר הצטוו היהודים שרידי הטבח להתרכז בגטו. יונה, אביו ואחיו יצאו לעבודת כפייה בשדה התעופה בלבוב. בזכות מראהו ה"ארי" של יונה עודדוהו הוריו לנסות להימלט מהגטו. אביו השיג עבורו תעודת לידה נוצרית ושלח אותו לידיד נוצרי בעיירה מחוץ ללבוב. 

בתקופת שהותו של יונה בעיירה נרצחו בירי כל היהודים שחיו בה.

יונה התגעגע למשפחתו ולאחר כמה שבועות שב ללבוב. כשירד מהרכבת בלבוב ערכו הגרמנים מצוד בתחנה אחר יהודים. יונה לקח על כתפו עץ אשוח של חג המולד וכך יצא מהתחנה בלא שנבדק ושב למשפחתו בגטו.
בגטו חלתה אמו של יונה ומתה. בקיץ 1942 נשלחו רוב יושביו של הגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

בעת האקציות הסתתרו יונה, אביו ואחיו במחבוא שבנו בעליית גג, ובתום האקציות, לאחר ימים ספורים, יצאו והועברו למחנה הריכוז לבוב-ינובסקה.
יונה וחברו מאריאן פרצל החליטו לברוח. הם התחזו לפולנים בעזרת בגדים שבררו מערמה במחנה, ובחג המולד ניצלו את שכרותם של הזקיפים, זחלו בשלג אל הגדר, חפרו תחתיה והצליחו לברוח.

הם הגיעו לקייב, שם התחזו לבעלי מקצוע והחלו לעבוד בחברה גרמנית בזהויות בדויות של פולנים. בזכות הגרמנית הטובה שבפיו של יונה הוא מונה למתורגמן בחברה. החברה ביקשה לגייס עובדים, ולשם כך נשלח יונה ברכבת ללבוב. בשירותים של הרכבת מצא יונה אישור תנועה של חייל גרמני.

 הוא הצליח להעביר מלבוב לקייב כ-20 יהודים, בהם אביו ואחיו. כל היהודים שהביא יונה ניצלו, ורק אביו ואחיו נרצחו בקייב בידי הגסטפו.

בשיחה עם אפסנאי צבאי במסעדה בקייב התחזה יונה לחייל שמדיו התבלו, וכך השיג מדי צבא גרמניים.

שותפו לבריחה מאריאן היה זייפן תעודות מומחה, ועל ידי זיוף טביעת החותמת שמצא יונה ברכבת התחזו השניים לחיילים גרמנים. הם ברחו מאוקראינה, וברכבת בדרך לבוקרשט עצר אותם הגסטפו. הם קפצו מהרכבת והחלו לברוח.
 יונה נפצע מירייה, אך השניים הצליחו להימלט. הם הגיעו לבוקרשט, שם קנה יונה נשק בזהותו הבדויה ואימן בנשק את צעירי תנועת הנוער "גורדוניה".
יונה העיד בבית משפט רומני בזהות נוצרית, תמך בגרסתם של ארבעה יהודים שטענו שהם נוצרים וכך סייע בשחרורם. בעזרת המדים הגרמניים עברו יונה ומאריאן לבודפשט ותוך סיכון חייהם הבריחו צעירה יהודייה למשפחתה שברומניה.

בנובמבר 1944 קיבלו יונה ומאריאן סרטיפיקטים ועלו לארץ ישראל. יונה שירת בחיל השריון בחטיבה שבע המשוריינת ונלחם במלחמות ישראל. את ביתו הקים בחיפה.

יונה הוא איש עדות במסגרות חינוך וביטחון בארץ ובחו"ל.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…