הקרב האחרון של הנערה זלמה שטיינר ז"ל , בת 14

  זלמה שטיינר נולדה בשנת 1930 בבּרָטיסלבה (צ'כוסלובקיה). עם פרוץ המרד הסלובקי הצטרפה לפרטיזנים ושירתה כסיירת וכאחות. היא נתפסה בפשיטה גרמנית על מחנה הפרטיזנים, עונתה והוצאה להורג. להלן סיפורה.

זלמה שטיינר, פרטיזנית יהודייה בסלובקיה.

מתוך אתר "בית לוחמי הגטאות "

זלמה שטיינר נולדה למשפחה ציונית. חנותו של אביה היוותה מרכז לאינטליגנציה המקומית. האב נלקח למשלוחים בשנת 1942, כשזלמה, הבת הבכורה במשפחה, הייתה בת 12. היא הצטרפה לחוגי תנועת הנוער "מכבי", ובעבודתה בכרמים בסביבה נחשפה לפעולות המאבק בנאצים.

 ב-29 באוגוסט 1944, כשזלמה בת 14, פרץ המרד הסלובקי. משפחתה של זלמה  נמלטה ונדדה בין הכפרים, והיא החליטה לעזבם ולחבור לפרטיזנים. היא הצטרפה ליחידת פרטיזנים צ'כיים, שם קיבלה רובה ולמדה לירות. החיים לצד הפרטיזנים הצ'כיים הלא-יהודים, לא היו קלים לזלמה בשל התנהגותם גסת רוח. באחד הימים יצאה לשוטט בכפר וולאשסקה-בלה, שם פגשה את אִמה בפעם האחרונה. מאז לא שמעה יותר ממשפחתה. לאחר זמן מה נודע לה, כי שני אחיה הקטנים אומצו על ידי יחידת פרטיזנים רוסיים.

תעוזה יוצאת דופן

ב-7 בנובמבר 1944 הוצא להורג הפרטיזן היהודי פולקמן בעוון הפקרת נשק בגדוד הפרטיזנים של בוהינסקי. הפלוגה היהודית הוכתה בתדהמה, ואבל כבד מעורב בתחושת אשמה השתרר בקרב חבריה.

לעת לילה חנתה הפלוגה היהודית בין היחידה הרוסית ליחידה הצ'כית. לפתע התקרבה דמות ננסית שהגיעה מהקבוצה הצ'כית. הדמות הייתה עטופה במעיל צבאי ועל כתפה רובה ענק. בגדיה היו גדולים ממידותיה, כך שלא ניתן להבחין בזהותה. בהגיעה אל הלוחמים היהודים הבחינו שמדובר בנערה צעירה, כמעט ילדה. "יהודים?" שאלה הנערה. לרגע נדרכו הלוחמים, שמא מדובר בהתגרות אנטישמית. הנערה הזדהתה כיהודייה והתחננה להצטרף אליהם. הייתה זו זלמה שטיינר. פלוגתה הסכימה לשחררה תמורת סיר בישול גדול. הגעתה ליחידה של הנערה האמיצה בת ה-14 שיפרה את מצב רוחם של החברים כמבטה קסם.

זלמה, רק בת 14,  קיבלה על עצמה לפעול כסיירת: היא הסתובבה בכפרים כילדה נטושה ואספה מידע עבור הפרטיזנים. בהמשך התנדבה להיות חובשת, ותוך כדי כך למדה את תפקידה.

הקרב האחרון

ב-18 בנובמבר 1944 התמקמה היחידה היהודית בבית יערן ליד הכפר גאפל. בערב נשמעו יריות, אך הפרטיזנים התעלמו מהן. המפקדים החליטו לעזוב את בית היערן בארבע לפנות בוקר, אך נוכח השקט ששרר סביב נדחתה היציאה לבוקר.

בשעה חמש תקפו הגרמנים את בית היערן מבלי שהשומרים יבחינו בהם. הנאצים פתחו באש תופת לעבר הבית. במקום הייתה רק יציאה אחת, כך שרבים מהלוחמים לא הצליחו להימלט. לעת בוקר היו גוויותיהם פזורות בבקתה ובסביבתה.

זלמה, שהצליחה להימלט, הגיעה לבית הקיצוני ביותר בכפר. בעל הבית סירב להסתירה, אך היא התפשטה ונכנסה למיטתה של אשתו. חיילי הסיור הגרמני נכנסו לבית, אך לא חשדו בילדה הישֵנה. עם בוקר פנתה זלמה לראש הכפר בבקשה לארגן קבוצת גברים לטיפול בפצועים. למרות חששותיו הסכים ראש הכפר לסייע נוכח עמידתה האיתנה של הנערה הצעירה.

 בבוקר הגיעה שטיינר לבית היערן בראש קבוצת כפריים. הללו צייתו להוראותיה ועזרו לה לטפל ולפנות את הפצועים. שמונה פצועים פונו לעמק הניטרה, שם נתפסה זלמה על ידי הגסטפו (בעיר פרייבידזה). היא עונתה, אך לא הסגירה את הפצועים. איש מהם לא נעצר. שטיינר הוצאה להורג על ידי כיתת יורים של הגסטפו.

לאחר מותה כינוה חבריה ליחידה "ז'אן ד'ארק שלנו".

לזלמה שטיינר הוענקו אותות גבורה מטעם מדינת ישראל, צרפת וצ'כוסלובקיה.

מקורות

  ניר עקיבא, שבילים במעגל האש, מורשת וספריית הפועלים, 1967.

מקור וקרדיט