דלג לתוכן הראשי

הקרב האחרון של הנערה זלמה שטיינר ז"ל , בת 14




  זלמה שטיינר נולדה בשנת 1930 בבּרָטיסלבה (צ'כוסלובקיה). עם פרוץ המרד הסלובקי הצטרפה לפרטיזנים ושירתה כסיירת וכאחות. היא נתפסה בפשיטה גרמנית על מחנה הפרטיזנים, עונתה והוצאה להורג. להלן סיפורה.
זלמה שטיינר, פרטיזנית יהודייה בסלובקיה.
מתוך אתר "בית לוחמי הגטאות "
זלמה שטיינר נולדה למשפחה ציונית. חנותו של אביה היוותה מרכז לאינטליגנציה המקומית. האב נלקח למשלוחים בשנת 1942, כשזלמה, הבת הבכורה במשפחה, הייתה בת 12. היא הצטרפה לחוגי תנועת הנוער "מכבי", ובעבודתה בכרמים בסביבה נחשפה לפעולות המאבק בנאצים.
 ב-29 באוגוסט 1944, כשזלמה בת 14, פרץ המרד הסלובקי. משפחתה של זלמה  נמלטה ונדדה בין הכפרים, והיא החליטה לעזבם ולחבור לפרטיזנים. היא הצטרפה ליחידת פרטיזנים צ'כיים, שם קיבלה רובה ולמדה לירות. החיים לצד הפרטיזנים הצ'כיים הלא-יהודים, לא היו קלים לזלמה בשל התנהגותם גסת רוח. באחד הימים יצאה לשוטט בכפר וולאשסקה-בלה, שם פגשה את אִמה בפעם האחרונה. מאז לא שמעה יותר ממשפחתה. לאחר זמן מה נודע לה, כי שני אחיה הקטנים אומצו על ידי יחידת פרטיזנים רוסיים.
תעוזה יוצאת דופן
ב-7 בנובמבר 1944 הוצא להורג הפרטיזן היהודי פולקמן בעוון הפקרת נשק בגדוד הפרטיזנים של בוהינסקי. הפלוגה היהודית הוכתה בתדהמה, ואבל כבד מעורב בתחושת אשמה השתרר בקרב חבריה.
לעת לילה חנתה הפלוגה היהודית בין היחידה הרוסית ליחידה הצ'כית. לפתע התקרבה דמות ננסית שהגיעה מהקבוצה הצ'כית. הדמות הייתה עטופה במעיל צבאי ועל כתפה רובה ענק. בגדיה היו גדולים ממידותיה, כך שלא ניתן להבחין בזהותה. בהגיעה אל הלוחמים היהודים הבחינו שמדובר בנערה צעירה, כמעט ילדה. "יהודים?" שאלה הנערה. לרגע נדרכו הלוחמים, שמא מדובר בהתגרות אנטישמית. הנערה הזדהתה כיהודייה והתחננה להצטרף אליהם. הייתה זו זלמה שטיינר. פלוגתה הסכימה לשחררה תמורת סיר בישול גדול. הגעתה ליחידה של הנערה האמיצה בת ה-14 שיפרה את מצב רוחם של החברים כמבטה קסם.
זלמה, רק בת 14,  קיבלה על עצמה לפעול כסיירת: היא הסתובבה בכפרים כילדה נטושה ואספה מידע עבור הפרטיזנים. בהמשך התנדבה להיות חובשת, ותוך כדי כך למדה את תפקידה.
הקרב האחרון
ב-18 בנובמבר 1944 התמקמה היחידה היהודית בבית יערן ליד הכפר גאפל. בערב נשמעו יריות, אך הפרטיזנים התעלמו מהן. המפקדים החליטו לעזוב את בית היערן בארבע לפנות בוקר, אך נוכח השקט ששרר סביב נדחתה היציאה לבוקר.
בשעה חמש תקפו הגרמנים את בית היערן מבלי שהשומרים יבחינו בהם. הנאצים פתחו באש תופת לעבר הבית. במקום הייתה רק יציאה אחת, כך שרבים מהלוחמים לא הצליחו להימלט. לעת בוקר היו גוויותיהם פזורות בבקתה ובסביבתה.
זלמה, שהצליחה להימלט, הגיעה לבית הקיצוני ביותר בכפר. בעל הבית סירב להסתירה, אך היא התפשטה ונכנסה למיטתה של אשתו. חיילי הסיור הגרמני נכנסו לבית, אך לא חשדו בילדה הישֵנה. עם בוקר פנתה זלמה לראש הכפר בבקשה לארגן קבוצת גברים לטיפול בפצועים. למרות חששותיו הסכים ראש הכפר לסייע נוכח עמידתה האיתנה של הנערה הצעירה.
 בבוקר הגיעה שטיינר לבית היערן בראש קבוצת כפריים. הללו צייתו להוראותיה ועזרו לה לטפל ולפנות את הפצועים. שמונה פצועים פונו לעמק הניטרה, שם נתפסה זלמה על ידי הגסטפו (בעיר פרייבידזה). היא עונתה, אך לא הסגירה את הפצועים. איש מהם לא נעצר. שטיינר הוצאה להורג על ידי כיתת יורים של הגסטפו.
לאחר מותה כינוה חבריה ליחידה "ז'אן ד'ארק שלנו".
לזלמה שטיינר הוענקו אותות גבורה מטעם מדינת ישראל, צרפת וצ'כוסלובקיה.
מקורות
  ניר עקיבא, שבילים במעגל האש, מורשת וספריית הפועלים, 1967.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…