דלג לתוכן הראשי

אלידה מרגרטה בוסהרט מצילת הילדים היהודים בהולנד בתקופת השואה




אלידה מרגרטה בוסהרט (Alida Margaretha Bosshardt; ‏8 ביוני 1913 - 25 ביוני 2007) הידועה בכינוי ״מייג׳ור בוסהרט״, נחשבת לפעילה המפורסמת ביותר של הארגון הנוצרי ההולנדי צבא הישע״,במסגרתו פעלה משך כל חייה. על פעולותיה להצלת ילדים יהודיים הוענק לה תואר חסידת אומות העולם בשנת 2004.
אלידה בוסהרט נולדה באוטרכט, הולנד, למשפחה פרוטסטנטית ממעמד הביניים. אביה היה נוצרי קתולי ואמה פרוטסטנטית.[3] מגיל צעיר גילתה בוסהרט עצמאות רבה וכוח רצון יוצא דופן.[4] במהלך שנות נעוריה, נחשפה אלידה לפעילות צבא הישע ובעקבות כך החליטה להצטרף לשורותיו. ב-19 ביוני 1932, בהיותה בת 19, נשבעה בוסהרט אמונים לארגון והצהירה כי ״בעזרת האל, אהיה חיילת נאמנה ומסורה לצבא הישע עד סוף ימיי״. לאחר מכן, החלה את לימודיה במוסד האקדמי של צבא הישע, במסגרתם הוענקו לה בשנת 1934 דרגות קצונה.
פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה
בראשית שירותה בצבא הישע החלה בוסהרט לעבוד בבית הילדים זונהוק (באנגלית: Zonnehoek) מוסד לילדים ממשפחות מצוקה, אשר שכן בלב השכונה היהודית במזרח אמסטרדם. בין הילדים בהם טיפלה היו האחיות טרהוסט: הנדרינה (נ. 1927), הלנה (נ. 1934), דמפינה (נ. 1938), ורוז (נ. 1941). בשנת 1941, עם כיבוש הולנד על ידי הגרמנים, הוצא צבא הישע מחוץ לחוק וכל נכסיו וכספיו הוחרמו. למרות זאת, המשיך בית הילדים זונהוק בפעילותו. בשנת 1942, עם התגברות קצב גירוש היהודים מהולנד, נהרו הורים יהודיים רבים לאלידה בהתחננם אליה כי תאמץ לחיקה את ילדיהם ותמצא עבורם מקומות מסתור. במקרים רבים הצליחה אלידה במשימה זו, לעיתים, על ידי כך שהרכיבה את התינוקות על אופניה ונסעה יחד איתם למזרח המדינה. כשנאלצה לעזוב את כתובת בית הילדים בשל הכיבוש הגרמני, התעקשה בוסהרט כי ארבע האחיות טרהורסט (יחד עם מספר ילדים יהודיים נוספים) ישארו עמה. בוסהרט הסירה את הטלאי הצהוב מבגדי הילדים תוך כדי שהצהירה כי ״אנחנו לא עושים דברים כאלה״.
לאחר שנפלה פצצה בקרבת בית מגוריהם החדש, נאלצה בוסהרט לעבור פעם נוספת לדירה חדשה, תוך שהיא שומרת על הילדים היהודיים כחלק בלתי נפרד מקבוצת הילדים הלא-יהודית. תרחיש זה אירע פעמים רבות, (הילדים עברו כ-10 פעמים) עד שלבסוף נאלצה אלידה לשלוח את הילדים הלא-יהודיים לבתים חדשים ולאתר מקומות מסתור לילדים היהודיים. בשיתוף המחתרת ההולנדית וגורמים חיצוניים אחרים, הצליחה בוסהרט לאתר מספר מקומות מסתור בהם החביאה 75 ילדים יהודיים.
בשל מחסור חמור במשאבים ובמזון, החלה אלידה, בניגוד לחוק, לקבץ נדבות ברחובות למען צבא הישע. בעקבות הלשנה נעצרה בוסהרט על ידי המשטרה הגרמנית בעילה של גיוס כספים עבור צבא הישע. חרף מעצרה הצליחה אלידה לברוח ולמצוא מסתור, וכאשר נודע כי הסכנה המידית חלפה, המשיכה בוסהרט בפעילות מחתרתית למען הצלת ילדים. במהלך הרעב בהולנד בחורף 1944–1945, נסעה בוסהרט למזרח המדינה בתדירות גבוהה על מנת לאסוף מזון בשביל בתי הילדים שבמערב המדינה שסבלו מרעב כבד. לעיתים אף רכבה בוסהרט על אופניה לכפרים שונים על מנת להמיר סיגריות בתפוחי אדמה, ובכך לנסות לצלוח את התקופה הקשה.
בתום המלחמה השיבה בוסהרט את כל הילדים היהודיים למשפחותיהם. בשנות ה-90 לחייה, המשיכה אלידה בוסהרט לפעול כרב סרן בצבא הישע ואף שמרה על קשר עם רבים מהילדים שהצילה מתקופת המלחמה.
 ב-25 בינואר 2004, הכיר יד ושם באלידה מרגרטה בוסהרט כחסידת אומות העולם.
במכתבן לוועדת יד ושם בבקשה להענקת תואר כבוד לאלידה בוסהרט, טענו האחיות טרהורסט כי: ״על אף שמשאביה של בוסהרט היו מוגבלים, אנחנו זוכרות היטב את תחושת החום והביטחון שהעניקה לנו אלידה במהלך התקופה הזו. המייג׳ור, בשבילנו, היא כמו אמא, ועד היום היא מכנה אותנו ״ילדיי״. אנו חייבים את חיינו, חיי ילדינו וחיי נכדינו למייג׳ור בוסהרט.״ עדויות מניצולים
עדות זו מאת הנדרינה טרהורסט (21 אוגוסט 1927), אחת מאחיות טרהורסט שניצלה על ידי אלידה בוסהרט, נכתבה ב-5 ביולי 2005:
״בשל הנסיבות בבית, יחד עם אמי ההרה, אני, ושתי אחיותיי הגענו לבית הילדים של צבא הישע שברפנבורג, שם הכרנו את מייג׳ור בוסהרט. עם הולדת אחותי, רוז (1941), נאלצה אמי לעזוב את בית הילדים, בשל העובדה שהיה זה בית לילדים בלבד. לאחר שהגרמנים השתלטו על הבית, עברנו יחד עם עוד כמה ילדים לדה רסדסטראט, אמסטרדם. לאחר פיצוץ שאירע בקרבת בית המפלט שלנו נאלצנו שוב לברוח. במשך יממה התחבאנו במרתף תחנת הרכבת. לאחר מכן, ברחנו לשטח עם אוהלים בהילברסם…המשכנו לבית נוסף שבבוסום. לרוב, המייג׳ור הייתה עסוקה בנסיעות לגיוס מזון וכספים. במבט לאחור, הבנתי מה רבה הייתה הצלחתה במשימות אלו. לקראת סוף המלחמה, הבית בבוסום נכבש גם הוא על ידי הגרמנים. בעקבות זאת, ברחנו שוב (עם כמה שיותר בגדים שיכולנו לשאת על גופנו), ופוזרנו בין כמה כתובות שונות…תקופה זו הייתה עבורי מבלבלת מאד, מכיוון שהיינו במספר מקומות ולא היינו ביחד. למרות זאת, שמרנו על קשר רציף עם המייג׳ור… המייג׳ור עבורי, מייצגת חום וביטחון. גם בזמן המלחמה, וגם עכשיו. אני רואה אותה מדי יום, הקשר בינינו חזק, וזה דבר מאד משמעותי בשבילי. למרות גילה המופלג של בוסהרט, היא תמיד מתעניינת בילדיי ובנכדיי.״

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…