דלג לתוכן הראשי

יונה אונגר , ילד בן 10 במחנה עבודות כפייה גרמני






יונה אונגר, בן ה-84 מקריית מוצקין הוא סב לשלושה נכדים ולשישה נוספים מבת זוגתו, ניצול שואה מהונגריה ומתנדב ב'בית מרים' בחיפה מזה 30 שנה.

"כשהייתי ילד בן עשר, כל משפחתי נלקחה למחנה ריכוז בוינה ושם הגרמנים הוציאו אותנו למחנה עבודה". הוא מספר "ששת אחיי הגדולים עבדו בחפירות של שוחות לצבא הגרמני ואני יחד עם עוד עשרות ילדים קטנים הוכרחנו לעבוד מדי יום ולתקן את גגות הרעפים שהופגזו במלחמה. גווענו ברעב, הנעליים היו קרועות, הבגדים היו מרופטים, עשינו הכל כדי לשרוד". 

"אמי ואחיי הגדולים שרדו את המלחמה, אבי נפטר ממחלה. היום במבט אחורנית אני יכול לומר שהשנים והאירועים הקשים בשנים הללו גרמו לי להיות אדם קר ומסוגר. לא איפשרתי לעצמי להרגיש ולאהוב".

"עלנו לישראל, שירתתי בצבא והתחתנתי. נולדו שני ילדיי ואני פתחתי קונדיטוריה. בעשור החמישי לחיי מצאתי עצמי גרוש ובודד. יום אחד, אח של עובדת שלי שעבד כמטפל ב'בית מרים' - מרכז יום שיקומי, תעסוקתי וחברתי של עמותת איל"ן, המיועד לנכים בוגרים בני 18 עד 55 נפגעי מחלות שריר, הזמין אותי לבקר במקום ואז קרה לי דבר מדהים.

"אני זוכר שהגעתי ופתאום בבת אחת כל הרגשות שהדחקתי כל השנים יצאו החוצה. פרץ של רגשות שאני לא זוכר שהרגשתי אי פעם. נפתחו שערי שמיים. ראיתי שם ילדים בני 18 משותקים, מוגבלים משתקמים וזה נגע לליבי. באותו רגע אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו למענם ומאז במשך 30 שנה, אני נמצא שם בשבילם כל יום. בגשם, בחום, גם אם אני חולה".

יונה מצא בית


"בשנים הראשונות הייתי מביא להם עוגה כדי שיפתחו את הבוקר עם טעם מתוק בפה". יונה נזכר בשנים הראשונות "ריגש אותי לראות אותם שמחים וצוחקים. הם נתנו לי כוח. עם השנים נקשרתי אליהם מאוד. כשיצאתי לפנסיה, החלטתי להתנדב באופן קבוע וכך כל יום בשעה 09:00 אני מתייצב בבית מרים. אני מבצע את כל עבודות התחזוקה שמבקשים ממני, לעיתים אני יושב לעשות יחד איתם עבודות יד ונהנה להקשיב לסיפורים שלהם, לרצונות, לחלומות שלהם.  



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…