דלג לתוכן הראשי

רבקה רייס , בת 14 , מסתתרת באסם בעליית גג באסם אצל משפחה פולנית





מָאריה וקָאיֵיטָן יָאלוֹביֵיץ ונכדם בן ה-8 טָדֵאוּש גרו בכפר אופציונקה. קאייטן היה עובד אצל שכנו היהודי בשם הרש רייס. המלחמה שינתה את חייהן של שתי המשפחות. מאריה נשארה לבד עם נכדה במשק, ובני משפחת רייס נתפסו על ידי הגסטפו ונשלחו ליעד לא ידוע.

להפתעתה הגדולה של מאריה, ב-1942 הופיעה בביתה בתה של הרש, רבקה, יחד עם עוד נערה יהודייה. רבקה ביקשה מהם שיעזרו לה. היא הסבירה שהצליחה לקפוץ ממכונית נוסעת כשהנהג האט בפנייה. בני משפחתה האחרים נותרו בתוך המכונית .

במשך שני חורפים הנערות הצעירות הסתתרו ביחד עם יהודים אחרים ביער. כשפעם אחת רבקה החליקה על קרח ורגלה נשברה, היא החליטה ביחד עם חברתה בשם גיינקה שיעברו לכפר בו רבקה נולדה.

מאריה הסכימה לעזור לנערות והסתירה אותן בעליית הגג באסם, ולא סיפרה על כך אפילו לנכדה. היא רק אסרה על הילד להסתכל למעלה, אל הגג. כשהילד היה מספר למאריה בפליאה על כך ששמע קולות מעליית הגג, היא חזרה ואמרה לו שאלו בוודאי חתולים.

יום אחד הילד לא עמד בפני סקרנותו והציץ לתוך עליית הגג. הוא ראה כפות רגליים בולטות מהקש. הוא ניחש אז במה מדובר, אך החליט לשמור את הסוד.

יום אחד עברו שוטרים גרמנים במשק של משפחת יאלובייץ. הם ניגשו לביתם והודיעו שישארו שם כל עוד הם יהיו בסביבה. בתקופה זו המשפחה הצטרכה לעבור לגור בעליית הגג. הקצינים הגרמנים ישנו בבית והחיילים לנו באוהלים.
מאריה היתה צריכה גם לדאוג לארוחות עבורם.

המצב נמשך שבועיים והיה מסוכן מאוד, כי האסם בו הסתתרו הנערות עמד במרחק כ-5 מטר מהבית.

לרבקה וגנייה היה אסור באופן מוחלט לצאת מעליית הגג, ומאריה היתה מביאה להן אוכל בעצמה, וזאת רק כשהיתה בטוחה שאף אחד לא רואה אותה.

מאריה הסתירה את הנערות במשך כשנתיים. ביום הן לא יצאו מהאסם. כשהיה בטוח מאריה הייתה נותנת להן סימן מוסכם – היתה דופקת על גג האסם.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…