דלג לתוכן הראשי

ילדותה של וויקטוריה איזנבאום , בת 7 , בין מחבוא ליערות בתקופת השואה





מאת : עדי ארצי

וויקטוריה (אנדרמן) הייתה כבת 7 בפרוץ המלחמה. היא נולדה בעיר בוצ'אץ ( עיר הולדתו של ש"י עגנון ).

היא נולדה למשפחה גדולה שבראשה עמד האב מיכאל שעסק במסחר ואשתו   גנייה שהייתה רופאה במקצועה. להם היו חמישה ילדים. המשפחה התגוררה באחוזה גדולה.

לפני הגעת הגרמנים , מיכאל בנה מתחת לבית  מקום מסתור אשר הכניסה אליו הייתה מוסתרת. מעטים ידעו על מיקום הכניסה למסתור ועל קיומו בכלל .
כאשר הגרמנים הגיעו לכפר הם הטילו סנקציות על התושבים. אחד מהן היה איסור להאזין לרדיו. באחד הימים תפסו הגרמנים את האב מיכאל מאזין לרדיו ואסרו אותו, לאחר מספר ימים הרגו אותו.

בזמן האקציות שבוצעו ע"י הגרמנים שארית המשפחה הסתתרה במרתף  המוסתר עם מזון רב והיה ביכולתם לשרוד בו את כל המלחמה לולא שכנה גילתה לגרמנים היכן נמצאים בני המשפחה. הגרמנים איימו להרוג את תינוקה של השכנה , ולכן היא לא הייתה מסוגלת לשמור את סוד המסתור יותר,

וכך נחשף מקום המחבוא של המשפחה והוציאו ממנו את כולם-  פרט לילדה וויקטוריה , אחיה הקטן, דודתה ובתה , שהתחבאו עמוק  בתוך מחבוא נוסף שהיה בתוך המחסן המוסתר.

כשראה אחיה הקטן, בן השלוש, שהוציאו את אחותו הגדולה , אליה היה קשור, הוא יצא ממקום המחבוא ונלקח גם הוא ע"י הגרמנים.

וכך נותרה הילדה וויקטוריה יחד עם דודתה ובתה עד רדת החשכה , אז הצליחו לצאת בחשאי מהמקלט.

לאחר מכן , אחד האנשים שהיה לו חוב כספי גדול לאב מיכאל הסכים להחביא אותן באסם ביתו באחד הכפרים הסמוכים וזאת כנגד החוב.

באסם הן התחבאו בתוך ערמת חציר . הגרמנים שידעו שחלק מבני המשפחה לא נמצאו חיפשו אותם בכל מקום עד שמצאו את מקום מחבואם השני במקרה.
הם הצליחו למצוא את דודתה של וויקטוריה עם בתה , אך במזל את הילדה וויקטוריה לא הצליחו למצוא , 

וכך ילדה בת 7 נאלצה לנדוד ממקום למקום רעבה ולבדה עד שפגשה במקרה את אשתו של אחד מקרוביה – דורה פופול, יחד עמה ועם בנה הקטן הם המשיכו להתחבא ביער. באחד הימים תפסו אותם והם נשלחו למחנות עבודה , בהם עבדו בפרך.

כאשר הרוסים התקרבו לעיר בה היה הגטו , הגרמנים ברחו ובדרך הצליחו להרוג עוד כמה מאות אנשים בגטו , אך הילדה וויקטוריה ודורה עם בנה ועוד מספר אנשים ניצלו והצליחו לברוח מהגטו. הם הסתתרו בעיר ובבתים נטושים עד בואו של הצבא האדום. באותו זמן, הילדה וויקטוריה הייתה חולה מאד ואושפזה בבית חולים. מאז נפרדו דרכיהן שלה ושל דורה עמה הצליחה לשרוד את המלחמה.

לאחר שוויקטוריה החלימה , רופא יהודי שעבד בבית החולים לקח אותה תחת חסותו והיא סייעה לאחיות בבית החולים, שבו שהתה עד סוף המלחמה.
אחות בבית החולים יעצה לה לא לספר שהיא יהודייה על מנת לא להסתכן בכך ש"השמועה" תגיע לאזני האוקראינים , שגם לקראת סוף המלחמה האנטישמיות גאתה בתוכם. כך הילדה וויקטוריה , בלונדינית עם עיניים כחולות , סיפרה שהיא פולנייה ומשפחתה נהרגה בהפצצות.

בסוף הגיעה וויקטוריה לבית יתומים , שם התחנכה ולמדה עד הגיעה לגיל 18.
לאחר שהתבגרה ועזבה את בית היתומים היא מצאה כמה קרובי משפחה רחוקים ששרדו וכמובן נרשמה בשמה האמיתי שאותו ואת יהדותה , לא הייתה מוכנה לשנות.



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…