ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 6 במאי 2018

פגישה מאוחרת: הילדים ניצולי השואה נפגשו לראשונה אחרי 76 שנה


אליס וסימון היו ילדים כשמשפחותיהם התחבאו יחד מפני הנאצים בבריסל, ונפגשו השבוע לראשונה מאז, בזכות ספר זכרונות מימי המלחמה. "חשבתי שכל המשפחה נרצחה"


76 שנים אחרי שנפגשו בפעם האחרונה, אליס גרסטל וסימון גרונווסקי חידשו בשבוע שעבר את הקשר שניתק בזמן השואה. הקשר התחדש לאחרונה בזכות קרוב משפחה של גרסטל שנתקל בסיפורו של גרונווסקי, והשבוע נפגשו השניים בפעם הראשונה מאז, בקליפורניה, ארה"ב, אחרי שבמשך שנים הייתה גרסטל משוכנעת כי סימון לא שרד את התופת.

 בשנת 1941, כשנה לאחר הפלישה הנאצית לבלגיה, כשעוד היו השניים ילדים צעירים, התחבאה משפחתה של גרסטל מפני הנאצים בבית משפחת גרונווסקי בבריסל. אביה של גרסטל הצליח להשיג עבור בני משפחתו אשרת מעבר לצרפת הכבושה, ומשם למרוקו, ואילו בני משפחתו של גרונווסקי היו סבורים כי עליהם להישאר חבויים בביתם. המשפחות נפרדו ובכך נגמרה גם מערכת יחסים צעירה בין אחיה הגדול של גרסטל לאחותו הבכורה של גרונווסקי, שהיו אז בני 18.

 בני משפחת גרונווסקי נותרה בדירת המחבוא כ-18 חודשים, אלא שאז התגלו על ידי הנאצים ונשלחו לאוושויץ. אמו של גרונווסקי פעלה בגבורה יוצאת דופן: היא הצילה את אבי המשפחה שבמקרה לא היה בבית כשהנאצים הגיעו בכך ששיקרה כי הוא נפטר, ולאחר מכן גם הצליחה לחלץ את גרונווסקי בן ה-10 מהרכבת למחנה ההשמדה, בו נרצחה יחד עם בתה הבכורה.

סימון סיפר השבוע לכלי התקשורת בארה"ב כי אחיה הגדול של גרסטל, שהלך לעולמו לפני מספר שנים, התכתב עמו בעבר, אך ככל הנראה לא שיתף את משפחתו בידיעה כי חלק מבני משפחת גרונוווסקי שרדו את השואה מפני שהיה שבור לב ממותה של בת המשפחה, חברתו הראשונה.

 כך קרה שגרסטל לא ידעה כלל שסימון נמצא בין החיים, וגילתה זאת רק לפני כחצי שנה בעת שאחיינה, שמתגורר אף הוא בארה"ב, החליט להתחקות אחר סיפור הישרדותם של בני משפחתו במלחמת העולם השנייה, ונתקל בקובץ הזיכרונות "הילד מרכבת מספר 20" שכתב סימון בשנת 2002. גרסטל סיפרה: "חשבתי שכל המשפחה נרצחה". 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ההישרדות של דינה גונדה , ילדה בת 10 בתקופת השואה בהונגריה

    קוראים לי דינה גונדה, ואני בת 92. נולדתי ב-1932 בעיר הומנה שבסלובקיה למשפחה שמחה. אמא שלי, שנולדה גם היא בהומנה, הכירה את אבי שחזר מהשבי...