דלג לתוכן הראשי

הילד משה רוט , בן 8 , והאיכר השיכור



 בדרך כלל , האיכר מתייחס אלי בצורה נאותה. הוא לא היה אדם רע. מדי פעם היה מביא לי במפתיע נעליים חדשות , אבל כשרוחו רעה עליו , הוא הופך לאיש אחר.

בימי חמישי , כשהאיכר חוזר שיכור מן השוק, הוא משנה את התנהגותו כלפי : הוא כאילו רואה אותי בפעם הראשונה. למחרת הוא שוכח מה אמר ולמה. בימי חמישי הוא פורץ בפראות אל חצר החווה , שיכור כלוט.  אשתו ובתו בורחות אז אל תוך הבית ואותי שולחים מיד למעלה, אל עליית הגג. לשם אין הוא מעז לעלות.

"יהודון מלוכלך!" אני שומע אותו רועם  בקולו. "אני אתפוס אותך!" .

בימי חמישי אני מעדיף את עליית-הגג על עכבריה, על פני האיכר.

כמו צל היה נכנס לחצר החווה, עיניים בוערות כגחלים , הוא מועד , מקלל,  צועק. הוא נחבל , הוא זועק. הכלבים מחקים את נביחותיו. הוא דומה ללפיד בוער , קלשון בידו.

מעליית הגג אני מבחין מתוך פחד בעיניו הרושפות ניצוצות.

הוא מחפש אותי , הוא מקלל אותי.

"היכן אתה, יהודון מלוכלך? אני מכיר את המחבוא שלך!"

הוא נתקל בכל חפץ. "חכה חכה עד אתפוס אותך !"

מרוב פחד השתנתי במכנסי.

אני בוכה בעליית הגג.

אני שומע את הלמות אגרופו על דלת הכניסה.

כולם עושים עצמם ישנים.

כמוני !

פחדי מתעצמים.  אי אפשר להבין את השינוי בהתנהגותו. יום אחד הוא קורא לי  "מוריס הקטן שלי "  ולמחרת היום הוא מקלל ומגדף אותי.

כאשר אני איתו בעבודה בשדה הוא חביב אלי, דואג לי לאוכל נוסף , אבל כאשר הוא שיכור בימי חמישי כל התנהגותו כלפי משתנה לחלוטין .  הוא מאיים עלי ורודף אותי.

מקור וקרדיט :
משה ( מוריס) רוט . ילד תרנגול,  הוצאת עקד , 1998

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…