הילד משה רוט , בן 8 , והאיכר השיכור

 בדרך כלל , האיכר מתייחס אלי בצורה נאותה. הוא לא היה אדם רע. מדי פעם היה מביא לי במפתיע נעליים חדשות , אבל כשרוחו רעה עליו , הוא הופך לאיש אחר.

בימי חמישי , כשהאיכר חוזר שיכור מן השוק, הוא משנה את התנהגותו כלפי : הוא כאילו רואה אותי בפעם הראשונה. למחרת הוא שוכח מה אמר ולמה. בימי חמישי הוא פורץ בפראות אל חצר החווה , שיכור כלוט.  אשתו ובתו בורחות אז אל תוך הבית ואותי שולחים מיד למעלה, אל עליית הגג. לשם אין הוא מעז לעלות.

"יהודון מלוכלך!" אני שומע אותו רועם  בקולו. "אני אתפוס אותך!" .

בימי חמישי אני מעדיף את עליית-הגג על עכבריה, על פני האיכר.

כמו צל היה נכנס לחצר החווה, עיניים בוערות כגחלים , הוא מועד , מקלל,  צועק. הוא נחבל , הוא זועק. הכלבים מחקים את נביחותיו. הוא דומה ללפיד בוער , קלשון בידו.

מעליית הגג אני מבחין מתוך פחד בעיניו הרושפות ניצוצות.

הוא מחפש אותי , הוא מקלל אותי.

"היכן אתה, יהודון מלוכלך? אני מכיר את המחבוא שלך!"

הוא נתקל בכל חפץ. "חכה חכה עד אתפוס אותך !"

מרוב פחד השתנתי במכנסי.

אני בוכה בעליית הגג.

אני שומע את הלמות אגרופו על דלת הכניסה.

כולם עושים עצמם ישנים.

כמוני !

פחדי מתעצמים.  אי אפשר להבין את השינוי בהתנהגותו. יום אחד הוא קורא לי  "מוריס הקטן שלי "  ולמחרת היום הוא מקלל ומגדף אותי.

כאשר אני איתו בעבודה בשדה הוא חביב אלי, דואג לי לאוכל נוסף , אבל כאשר הוא שיכור בימי חמישי כל התנהגותו כלפי משתנה לחלוטין .  הוא מאיים עלי ורודף אותי.

מקור וקרדיט :

משה ( מוריס) רוט . ילד תרנגול,  הוצאת עקד , 1998