מתוך עדותה של קלרה קרמר , נערה בגיל 15 , שהסתתרה עם אחותה בת ה13 במרתף
אצל משפחה פולנית
:
" מריה רצה במהירות בשדות כדי להזהיר אותנו שהשוטרים הגרמנים
בדרך אלינו . אנחנו שהסתתרנו במרתף העמוק אצל משפחת בק התכווצנו ושמרנו על שתיקה
מוחלטת."
"אחר כך שמענו את הדפיקות , את החבטות על הדלת, את
צרחות הנאצים " אנו מחפשים יהודים" ! אחותה של ג'וליה שהזהירה אותנו
חמקה דרך הדלת האחורית מהר ככל שיכלה. כיבינו את האור וישבנו בשקט במרתף החשוך, כל
אחד עם עצמו וחרדתו. החזקתי בידה של אחותי. פחדנו לנשום. כל רעש מהחדרים למעלה
נשמע חזק יותר מהרגיל. התפללתי בשקט בשביל בני משפחת בק שהסתירו אותנו. לא ידעתי
כיצד הם עומדים בפני הנאצים."
בני משפחת בק , שהסתירו אותנו פתחו את הדלת ואמרו
"מה נוכל לעשות בשבילכם? "
לא היה לי מושג כיצד נראו פניהם של נאצים אלו.
"אנחנו מחפשים יהודים. אנחנו יודעים שהם כאן
".
הקולות היו ברורים ומאיימים.
ואז אלה בק
צחקה "יהודים כאן ? אינכם יודעים מי הוא אבי? הוא שונא יהודים. אתם יכולים
ללכת לכל מסבאה בעיר ולשאול כיצד בק מרגיש כלפי יהודים!"
החסרנו פעימה.
אלה בק המשיכה לטעון : "מדוע אתם מעלים בדעתכם שמשפחה ממוצא
פולקסדויטש נאמנה לנאצים והעובדת אצלם תיתן מחסה ליהודים ? "
אחר כך שמענו מהמרתף את השוטר הגרמני השני מדבר .
"אני מצטער על אי הנוחות . אנחנו נלך. יש לנו דוחות נוספים לבדוק".
המתח העצום אצלנו במסתור במרתף חלף אבל עדיין היינו במתח וחרדה מפני
פשיטות נוספות של שוטרים אוקראינים.
כמה חודשים אחרי כן סמכו הגרמנים על מר בק והחליטו
להעביר כמה שוטרים גרמנים בכירים ללון ולעבוד בבית שלו .
הסכנות שריחפו על ראשם של היהודים המסתתרים הלכו וגברו.
היהודם המסתתרים לא העזו לדבר למטה במחבוא . רק בחצות הלילה
כאשר השוטרים הגרמנים ישנו שינה עמוקה ניתן היה להעביר ליהודים המסתתרים מזון למטה
למסתור במרתף.
מקור:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה