מסתירים אותי במנזר בצרפת.
בלילות אני צריך לישון באולם תפילה צדדי ובלילה דמויות
של קדושים נוצרים מול עיני . אני מפחד
בלילות . אני מתעורר באמצע הלילה . אני צריך פיפי . בית השימוש בחצר . איני
יכול לרדת מהמיטה ולגשת לחצר . הדרך החשוכה בלילה מפחידה. אני מחכה לבוקר .
מתאפק ... מתאפק.
אני מתעורר ומתחתי מזרון רטוב. השחר עדיין מתמהמה.
אני לבדי , ההד של מחשבותי ממלא את האולם.
נזירה נכנסת בבוקר לאולם השינה/תפילה.
אני יורד מהמיטה רטוב, רועד , מפוחד , מבוייש.
הנזירה צועקת . "עשית כאן פיפי" בקאפלה. היא
מושכת באוזני בחוזקה ולוקחת אותי לטיול סביב תמונות קדושים. היא ממשיכה למשוך לי
באוזניים.
אני ילד קטן ומפוחד .
היא מאיימת עלי למסור על כך לנזירה הראשית. היא מקיימת את האיום בסוף היום.
מייד עם כניסתי אל חדרה של הנזירה הראשית , עוד לפני
שאני מספיק להבחין בה או במשהו בחדרה , אני חש שתי סטירות מצלצלות על לחיי.
"אתה עושה פיפי בקאפלה, במקום שבו נמצא ישו ? אתה
מתעצל לקום וללכת לבית-שימוש. "
היא מראה לי בידה האחת את שוט-ההצלפה ובו שתים-עשרה
רצועות-עור, ובידה האחרת –שוט של עגלון. האוזניים שלי מצלצלות.
אבל איני בוכה!
"אם עוד פעם תרטיב במיטה , זה מה שמחכה לך ! "
היא אומרת ומרימה את השוטים שבשתי ידייה .
אני רץ אל העז שלי בגינת המנזר , מחבק אותה , מספר לה,
מבקש ממנה עצה ופורץ בבכי.
חודשים אחר כך אני נקלע לסיכסוך עם ילד נוצרי שהוא בן
טיפוחיה של הנזירה הראשית. ילד שתמיד דואגות לו
הנזירות והוא משפיל אותי כל הזמן .
לבסוף , אני מתפרץ ובועט בו בחוזקה בישבן כמה וכמה פעמים.
למחרת היום , אני הנענש. מצליפים בי קשות לעיני כל
הבנות במנזר. בשעת ההצלפות איני בוכה. רק לאחר מכן, כשאני מוצא את עצמי לבד.
עכשיו הנזירה הראשית מכנה אותי "יהודי
מלוכלך" . אותו רגע אני נשאר מאובן. ללא אפשרות לנוע, לזוז , כמסמר תקוע
באדמה.
מקור וקרדיט :
משה ( מוריס) רוט . ילד תרנגול,
הוצאת עקד , 1998
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה