דלג לתוכן הראשי

במחבוא – בעליית גג , משה רוט , ילד בן 8

"אני בחווה של איכר קתולי שמסתיר אותי.

לא ברור לי מה קורה ומפני מה מסתירים אותי. אני יודע שיש מלחמה, אני יודע שיש גרמנים ושהם רעים , אבל מדוע צריך להסתיר דווקא אותי ? והיכן שאר בני המשפחה ? כל מה שאני יודע הוא , שאחי איב נמצא אף הוא אצל איכר צרפתי , קתולי, אבל הוא אינו צריך להתחבא בשום מקום. הוא מסתובב לו חופשי בכפר.
אולי האיכר שלי חושש לחייו , אולי הוא עושה משהו שאסור לו לעשות, כשהוא מסתיר אותי כך אצלו , בעליית הגג.

 בעלי החיים היו לי לחברה, למקור עידוד, לתחליף של אבא ואמא. אני לומד לדבר עם הפרה ששמה לייקה. אני משחק עם תרנגולים וצוחק עם חיות-הבית.
גיירתי את הפרה לייקה, אני מדבר אליה באידיש. התרנגול הפך ידיד-נפש וכותל-וידוי.

הלילות בעליית הגג החשוכה קשים. כל מה שאני צריך הוא שמישהו יגיד לי "לילה טוב" , האם זה יותר מדי ?

רק שמישהו יגיד לי "לילה טוב".

הצורך הזה במישהו שיגיד לי "לילה טוב" מתעצם ומציף אותי כליל בכל לילה.
אני מוצא תחבולה, לכל אצבע מאצבעות ידי אני קורא בשם אחר : הבוהן הוא אבא , האצבע השנייה היא אמא. כל האחרות מקבלות את שמות אחי ואחיותי.
אני נושק לכל אצבע לפני השינה ולוחש "לילה טוב" .

כל לילה בעליית הגג החשוכה אני עורך שיחה עם הבוהן , ממטיר עליו שאלות ובקשות , אני מדבר אל הבוהן כאילו אני מדבר אל אבא , ותמיד מנסה להעלות את דמותו בעיני רוחי. 

בעליית הגג שלי אין חשמל . גם לא בחדרים האחרים שבחווה. יש מנורת נפט אחת בלבד לכל הבית.

לפעמים , בלילה , הירח נכנס דרך החלון ומאיר את קצה המיטה שלי . כך בבוקר , עם זריחת השמש , חודרת קרן-אור ומאירה-מעירה אותי. אבל , בעצם , התרנגול הוא שמעיר אותי ראשון.

עם חריקת פתיחת השער התרנגול שלי מזנק על רגליו , בא לקראתי , כמתנצל.
אני מתיישב ליד פינת-המדרגות של האסם . מניח על כף ידי חופן גרעיני חיטה. הוא עולה על ברכי ואוכל את ארוחת-הבוקר שלו .

אחרי שהוא מסיים את חופן הגרעינים, אני לוקח אותו בזרועותי ומדבר אליו.
כך כל בוקר, אני מספר לו עלי ועל משפחתי . תמורת חופן גרעינים נוסף הוא מתיישב בזרועותי , אוכל מכף ידי ומאזין להמשך סיפורי מאתמול.

התרנגולות מתגודדות ומתייצבות כבמסדר-חיילים ומביטות בנו.

כל עוד האיכר אינו יוצא אל החצר, אני ממשיך לשבת על מדרגות האסם עם התרנגול ומספר לו את המשך הסיפור של אתמול.

בלילות אני מצטמק , קפוא בעללית הגג , כולי קונכיה. יש דברים מפחידים ומוזרים בעליית הגג. לפעמים יש להם צורה של ברווז עם מקור. לפעמים הם יצורים חסרי צורה ברורה , המסתובבים באוויר. אני מנסה לשקוע בשינה , עד שאני מתעורר מרעש כלשהו .

בלילה אני מת . בבוקר אני כאילו נולד מחדש.

הלול והרפת הם בשבילי מקום מפגש . לא רק עם התנרגול ועם הפרה לייקה אלא במיוחד עם עצמי. רק במקומות ההם אני יכול לדבר בקול רם . כאן אני בוכה בלי חשש שמישהו ישמע אותי. כאן אני גם צחוק בקול , כשהפרה מרשה לי לחבק אותה. אני מחבק אותה סביב צווארה ומניח את ראשי עליה ומדבר אליה, מספר לה על הקורות אותי בלילות בעליית –הגג. התרנגול והפרה הן שתי הנפשות החיות שלי בעולם של דממה, עולם שבו איש אינו מדבר אלי. אני הופך להיות חלק מהבדידות הזו .

אבל מה שחשוב הוא לא לשכוח , לעולם לא לשכוח את בית אבא , את אבא , את סבא .

אני חוזר ומספר לתרנגול עליהם.

חג המולד . אשת האיכר מבשלת מטעמים.

בתום הארוחה האיכר  שואל אותי בחיוך, "נו , איך הייתה הארוחה?"

"ארוחת מלכים" , אני משיב בהכנעה.

למחרת בבוקר איני שומע את התרנגול שלי.

אני רץ אל האיכר ושואל בבהלה, "איפוא התרנגול שלי ? "

"אכלת אותו אתמול, " הוא צוחק.

איני בוכה.

אבל כאילו חלל גדול ניבעת לי במשק- החי שלי ובתוך נשמתי. במשך שבועות רבים אני מתאבל בדממה על התרנגול שלי.

מקור וקרדיט :
משה ( מוריס) רוט . ילד תרנגול,  הוצאת עקד , 1998


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הילד יוסי פלד , מסתתר אצל משפחה נוצרית בבלגיה

יוסי פלד נולד בבלגיה בשם יוסי מנדלביץ'. נולד בבלגיה בשם יוסף (ג'פקה) מנדלביץ' לשיינע ויענקל מנדלביץ'. בזמן מלחמת העולם השנייה נמסר עם אחיותיו למשפחה נוצרית מאמצת, שעִמה שהה עד גיל 8. אביו נספה באושוויץ. לאחר המלחמה חזרה אמו אל המשפחה הנוצרית לקחת אותם, ובעזרת הבריגדה היהודית הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. בשיחה עם דרור גלוברמן ל"אנשים", מספר פלד על הזיכרונות כילד יהודי בתקופת השואה: "היו מחביאים אותי במרתף", ומודה: "במרתף הזה חוויתי את הפחד הכי גדול בחיי". מכל משפחתו, רק אימו שרדה את המחנות, אבל את המפגש איתה פלד מתאר כטראומה: "בגיל שמונה, וללא הכנה מוקדמת הודיעו לי כי הוריי הנוצריים אינם ההורים האמיתיים שלי".

בראיון למעריב, 4 למאי 2016  :
"זאת טראומה שמלווה אותי כל ימי חיי”, משחזר השר לשעבר ואלוף (במיל’) יוסי פלד. “בגיל חצי שנה נמסרתי לידי משפחה נוצרית בבלגיה. היו לי הורים טובים, מספיק אוכל וגם צעצועים, מה שאפשר לי להיות ילד מאושר. ביום בהיר אחד, כששיחקתי בגינה מאחורי הבית הכפרי שלנו, בשכונה של אנטוורפן, האבא הנוצרי …

ילדי לנה קיכלר: שמעון הלר שהפך לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

סא"ל הלר שמעון

בשואה נולדתי בקרקוב, ב 12.10.36 למשפחה לא דתית. אבי גמר את האוניברסיטה המפורסמת של קרקוב "יגלונסקה" ועבד כעורך דין. אני הייתי בן יחיד. את מלחמת העולם השנייה שרדתי במזל ובעזרת אנשים אצילי נפש. כאשר המצב החמיר לקח אותי דודי (שהיה פולני ונשוי לאחות אבי) אליהם לדירה בפראגה – וורשה. שם שהיתי חודשים אחדים, בתנאים מגבילים מאוד- איסור על תנועה וכל רעש במהלך היום בדירה, עד שובו של הדוד בערב. מכרה של הדוד , אשה ליטאית צעירה ואצילת נפש בשם לידיה פלייטס הקדישה את חייה לי והצילה אותי. כשנתיים חיינו בכפר נידח 43 ק"מ מקרקוב. אני תחת זהות בדויה ועם שיער צבוע לבלונד, כל זאת בסיכון חייה, גם לאחר שהכסף עבור אחזקתי הפסיק להגיע.

הורי לא שרדו את המלחמה.
בסוף המלחמה החזירה אותי לידיה פלייטס ליהדות ומסרה אותי למוסד יהודי בוורשה. ושוב למזלי, עוד אישה אצילת נפש, ניצולת שואה בעצמה, ששמה לנה קיכלר לקחה אותי למוסד לילדים ניצולים. בגלל מצב בריאותי הירוד נשלחתי למוסד הבראה ב"זקופנה". התנכלויות אנטישמיות שלוו בירי על בית היתומים אלצו את לנה לברוח מפולין.
תקומה 
לנה קיכלר הצליחה…

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בחיל האוויר : רס"ן אומשוויף צבי ז''ל

רס"ן אומשוויף צבי ז''ל


בשואה  מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.
תקומה
ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה. צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.
בשחקים
התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס…