בנובמבר 1942 החלו הנאצים
באקציה פתאומית בגטו ז'ולקיב. גניה ואחותה היו מחוץ לבית כשאקציה החלה. היא רצה
למרתף עם אביה , בעוד אחיה הילד איז'ו התחבא בעליית גג.
הוא ראה הכול. הוא לא יכל היה
להסתובב גם אם רצה לעשות כן. הוא ראה הכל מההתחלה. כיצד מפקד הגסטאפו מיקם עמדות
בכל הרחובות וצעק שעל כולם לצאת החוצה לרחובות, וכיצד התחיל המצוד אחרי היהודים
והילדים שלהם. מי שלא ראה זאת במו עיניו לעולם לא יאמין לזה.
לאחר שאש הרובים שככה סוף סוף ,
לולה ואביה התגנבו במעלה המדרגות. הם מצאו את הילד איז'ו לכוד מתחת לכמה עמודי
מתכת שנפלו עליו. הרימון שזרק מפקד הגסטפו
הפיל עליו את העמודים . הילד איז'ו לא
הספיק ללבוש בגדים חמים כלשהם , וכך הוא
נתקע בקור המקפיא כאשר פניו תחובים לכיוון החלון שפנה אל הכיכר המרכזית.
הוא ראה הכול. הוא לא יכל היה
להסתובב גם אם רצה לעשות כן. הוא ראה הכל מההתחלה. כיצד מפקד הגסטאפו מיקם עמדות
בכל הרחובות וצעק שעל כולם לצאת החוצה לרחובות, וכיצד התחיל המצוד אחרי היהודים
והילדים שלהם. מי שלא ראה זאת במו עיניו לעולם לא יאמין לזה.
לולה טיפלה בילד איז'ו עד
שיכול היה להזיז מעט את רגליו. אחר כך הם שמעו קול של מישהו הזורק רימון יד בבניין
סמוך , וקול אישה הצועק לילד "רוץ" .
התברר שראש הגסטאפו בעצמו עבר
מבית לבית וחיפש יהודים נוספים.
הם נטלו במהירות את הילד איז'ו
והצליחו לרוץ למטה ולצאת דרך חור קטן שהיה בקיר בחצר האחורית ובדרך נס לא ראו או
שמעו אותם.
הם שוב הסתתרו עם הילד בעליית
הגג . המצוד הזה נמשך עד רדת הלילה ואז הגסטאפו הצעיד את כל היהודים הניצודים
לתחנת הרכבת.
מקור:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה