אלפי יהודי ז'ולקיב , פולין , קיבלו ב1941 פקודה מהנאצים ללבוש את סרט הזרוע הלבן עם מגן
דויד כחול מעל הזרוע הימנית. גם נאסר עלינו
ללכת על המדרכה, אלא על הכביש. העונש לכל
עבירה היה מוות. ביום שהגיעה ההוראה לגבי סרט הזרוע , אף אחד מאיתנו לא יכול היה
לצאת מהבית עד שאמי רקמה אותם. לקח לאימא
למעלה משעתיים להכין סרט זרוע אחד.
חברתי היקרה הלנה פרימן , נהרגה יום אחד כשיצאה מהבית
והלכה במורד הרחוב. פולני אחד , מישהו שהיא הייתה מחייכת אליו בכל פעם שראתה אותו
ושהכיר את משפחתה במשך שנים , הצביע עליה בפני שוטר גרמני שלא היה אפילו איש ס.ס.
זה פשוט הוציא את אקדחו וירה בה כאילו הוא
מדליק סיגריה. היא שכחה את סרט הזרוע שלה. דבר זה אירע במורד הרחוב שלנו יום אחד
לאחר שיצא הצו. באופן זה למדנו שהפולני או האוקראיני שילשין עלינו לא חייב להיות אדם זר. הם יכירו אותנו ,
הילדים שלהם היו חברינו לכיתה , האבות שלהם הכירו את אבותינו, ויכול להיות שהסבים
שלהם הכירו את סבינו.
מקור:
Clara's War
- Clara Kramer, Stephen Glantz - E-book
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה