את שני
הילדים שרגא מילשטיין ואחיו מרדכי שלחו לעבוד במפעל הנגרות .
התנאים במפעל במקום בשם בוגאי היו קשים ביותר .
"המעבר מהתנאים שהיינו רגילים להם בבית לתנאים
שפגשנו בבוגאי היה חד מאוד, ואמא התקשתה להסתגל לשינוי. לא פעם שמעתי אותה אומרת
שבמפעל האפל ובעגמומיות של בוגאי היא מרגישה כמו עץ שנעקר מאדמתו והושלך הצדה.
רוחו של אבא הייתה חזקה יותר ועזרה לו להתמודד טוב יותר עם הרעה שאפפה אותנו. בכל
מאודם ניסו לסוכך עלינו, ואת שיחותיהם ניהלו בלחש כך שלא יגיעו לאוזניי , כ"ששאלתי
מה יהיה אמא , האם נצא מכאן ? " ענתה לי מיד " הנח , זה לא עניין
לילדים, " וקטעה את ניסיוני לפתוח בשיחה. שאלותיי לא נענו .
במפעל "דיטריך-פישר" בבוגאי הועסקתי אני בן העשר כשוליה של מפעיל
מכונת הניסור החשמלית. תפקידי היה לעזור לו על ידי הגשת חומר , לוחות וקרשים. באחד
הפעמים פספסתי את גלגלי המנסרה, ואצבע יד ימין נלכדה במסור החשמלי וכמעט נקטעה.
צלקת מעטרת את ידי מאז.
מכסות העבודה של כולם עו בין שמונה שעות לעשר
שעות עבודה ליום, והתמורה- קצת מזון . בכל שעות העבודה סבבו אותנו שומרים חמושים
מלווים בכלבים חושפי שיניים, מחוץ למפעל ובתוכו.
עם חלוף הזמן דלפו שמועות על העברה קרובה לאן ? איש לא ידע זאת .
בנובמבר 1944 נפל הפור . התקבלה ההחלטה של
הגרמנים על העברה לתחנת הרכבת ומשם ברכבת המשא ליעד לא ברור .
קיבלנו הוראה לשאת מעט בגדים, שלא יקשו על
משתתפי המסע, וצעדנו אל התחנה מלווים בחיילים גרמנים ובכלביהם ( לא ברור מי אכזר
יותר ) . קרונות המשא כבר המתינו לנו ..
ושם , ליד הרציף , ללא כל התראה מוקדמת , הפרידו את הגברים מן הנשים במהירות
ובחטף."
חתכו בבשרי החי.
"אמא , אמא" עוד הספקתי לקרוא , והיא נופפה בידה ונלקחה אל
הצד האחר. זאת הייתה הפעם האחרונה ראיתיה, ואפילו לא יכולתי להיפרד כראוי. מאוחר
יותר נודע לי שהרכבת שבה נסעה פנתה מערבה, אל מחנה רבנסבריק שבגרמניה, מחנה ריכוז
גדול בו הועסקו האסירים בעבודות כפייה ואשר יותר ממחציתם נרצחו . מהמחנה הזה
הועברה אמא לברגן-בלזן , ושם נפטרה.
תם מופת ונסתלק יופי אנושי , ולא הייתה עוד יד
ענוגה ומלטפת של אמא . "
מקור
וקרדיט :
שרגא מילשטיין . מסע חיים, משרד הבטחון –
ההוצאה לאור 2006
על
הספר :
שרגא מילשטיין, מתאר בספר זיכרונותיו את דרכו של ילד ניצול שואה,
שעלה לישראל לפני הכרזת המדינה בשנת 1948, הגיע לכפר שמריהו ב-1961, והיה ברבות
הימים לראש מועצת היישוב. בספר מתוארות התחנות השונות בחייו של המחבר. זאת תוך דגש
מיוחד בפועלו בכפר שמריהו, שהפך לאחד היישובים המבוקשים על מפת ישראל. הספר מתאר
נתיב של עבודה קשה, חשיבה יסודית, אחריות ותכנון לטווח רחוק, שסופם יישוב בעל
ייחוד ואיכות חיים ברמה
של המעולים ביישובים בארץ ובחו"ל
על המחבר :
שרגא מילשטיין, ניצול שואה וגמלאי, ששימש במשך שלוש קדנציות בין
השנים 1998-1983 כראש מועצת כפר שמריהו ובשנים 2005-2013 היה יו"ר
"משואה" המכון לחקר השואה - מכהן כעת כיו"ר ארגון שארית הפליטה
ברגן בלזן בישראל.
הארגון, שהוקם ב-1945 בתום מלחמת העולם השנייה, המאגד היום
כ-400 מניצולי מחנה ברגן בלזן בכללם בני הדור השני והשלישי לניצולים - מקיים
פעילות שוטפת לחבריו בדגש על הנצחת זיכרון השואה
הנער שניצל מהגטו ומהמחנות, הציב במדינת ישראל תמרור יוצא דופן
וחריג של ניהול מועצה מקומית בהגינות, באנושיות, ביושר וברמה מוסרית גבוהה, חסרת
תקדים. כפר שמריהו נחשב בימיו של מילשטיין ליישוב בעל רמת החיים ואיכות החיים
הגבוהות ביותר בארץ. כל אותם ערכים שספג שרגא בילדותו בפולין – יושמו הלכה למעשה
בעבודתו כראש מועצת כפר שמריהו.
לפני
תפקידו כיו"ר המועצה המקומית כפר שמריהו כיהן שרגא מילשטיין כמנהל כפר הנוער ע"ש מוסינזון, בהוד השרון והפך אותו למוסד חינוכי מצטיין בישראל .
ראה גם :
שרגא מילשטיין –
ויקיפדיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה